ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל תלוי באומץ

לפני 5 שנים. 28 בנובמבר 2018 בשעה 16:25

אני יכולה להמשיך וללכת לאורך החוף, במקום שהמים רדודים, לא מרגשים, לא מסוכנים.

זה המקום המוכר והבטוח שבחרתי להיות בו בשנים האחרונות, וכבר התמקמתי היטב בתוך מעטפת של חוסר תחושה תפל ומבורך.

אבל בתוכי תמיד בוער הצורך במשהו אחר, במשהו אמיתי.

ומדי פעם אני פוגשת מישהו שמצליח לגרד קצת את פני השטח, להגיע קצת יותר קרוב.

זו הבטחה למשהו טוב יותר, אבל גם איום שהכל יתפרק לי בידיים. וזה מה שמפחיד אותי יותר מכל

לפני 5 שנים. 27 בנובמבר 2018 בשעה 3:47

מתי הייתה הפעם האחרונה שכתבתי בלוג אישי? גיל 14? 15?

אולי כמה משפטים מקוטעים ולא קוהרנטיים בגיל 17. הרבה מילים זרמו בפייסבוק מאז, ודווקא עכשיו אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לאפשרות לכתוב בצורה אנונימית,

אולי אפילו חצי פיוטית.

לפזר כאן חצאי משפטים

ולחלום שאולי יום אחד תצמח ממני כותבת דגולה (ספוילר: זה לא קרה. וזה ממש ממש בסדר)