לפני 4 שנים. 13 בספטמבר 2020 בשעה 15:47
ופתאום החום מתחיל להתפוגג, וכבר כמעט-כמעט קריר. מספיק כדי שאחבק את עצמי.
ואם עוצרים לרגע כדי להרגיש, אפשר לשים לב איך הכול נע לאט יותר. זה עדיין בשוליים, בקצוות.
והנה, בסופה של נשימה לאוויר הצחיח יש כבר טעם אחר.
פעם הייתי פוסחת על הסתיו, רצה קדימה והלאה לקור של דצמבר. אבל היום אני אחרת, נרגעת ביחד איתו.
עוד מעט אפשר יהיה לנגב את הדמעות. עוד מעט אפשר יהיה לנשום עמוק, ללכת הלאה