הכל תלוי באומץ

כמה קל להיסחף לתוך מערבולת של קשר רע. כמה קל לשקוע בפנים עוד ועוד, כמה קל לעצום את העיניים ולא לשים לב שזה קורה. לא לשים לב עד כמה זה מעוות, עד כמה זה רע. מנות הולכות וגדלות של רעל, הן לא יהרגו אותי במכה אחת, הן יפרקו אותי לאט לאט.

וכמה קשה לצאת החוצה. כמה קשה לזהות הזדמנות אמיתית, טובה, שפויה.

ייקח לי זמן להתנקות מהרעל שההוא השאיר בי, ייקח לי זמן ללמוד מחדש איך לבטוח ולא לפקפק - בעצמי ובזה שמולי. לזכור איך זה מרגיש כשלמילים יש את המשמעות שלהן עצמן, כשהן לא רק אשליה נוצצת כדי להסיח את הדעת.

ועד שזה יקרה?

אני נהנית ממה שיש. בלי להעמיס את העבר, בלי להזדרז לרתום את העתיד. לדעת שאני מספיקה, בדיוק כמו שאני. לחפש את החיוך שלו, להתגאות בכל פעם שאני מצחיקה אותו, ליהנות מהחמימות שמתפשטת בבטן.