הכל תלוי באומץ

היו ימים של סשן, שהוא רק סשן. אינטנסיבי, מרוכז, מר כמו חמש מנות אספרסו בשלוק אחד.

בליל של ציווי ופקודות, של הצלפות. קילוף של כל השכבות, יותר ויותר עמוק, מתחת לעור, מתחת לכל הצלקות.

בליל של בכי, של צחוק, של צרחות. של זיעה ודמעות ושיער פרוע.

בליל של רכות, כאב וטירוף. בליל של נפילות, של כישלונות שמאתגרים את המהות שלי כאדם, כאישה, כנשלטת.

סשן שהוא ים סוער, גלים שמתנפצים עלי וסוחפים אותי הלאה והלאה.

ורק אחריו הרגשתי נקייה מבפנים. שלווה, יציבה, חזקה. הכי שפויה שאפשר