הכל תלוי באומץ

מרגישה שאני דורכת במקום. דברים מרגשים לא נקרים בדרכי, ואני מצידי לא מצליחה לברוא מתוכי שום דבר מיוחד.

משעממת,

משועממת,

מטפסת על הקירות.

הכי שגרתית, אפרורית וחסרת ייחוד שיש. טיפה אחת מתוך אלף, נמלה אחת מתוך מיליון.

אולי זה הקיץ, אולי זה החום שממיס לי את המוח. אולי זה הדיכאון, שאומנם נסוג קצת אבל עדיין ממלא את החריצים.

עמוק בפנים אני עדיין רוצה להתאהב, להתרגש, להיסחף. עמוק בפנים אני עדיין מאמינה באיזה צירוף מקרים קוסמי, כמו בסיפורי אגדות.