לפני שנתיים. 14 בפברואר 2022 בשעה 20:16
פעם ראשונה שהגעתי להישג הזה בעצמי, לגמרי לגמרי לבד. אפילו בלי ההדרכה שלו.
רק הקול שלו בתוך הראש שלי, פוקד עלי להמשיך עוד ועוד ולא לוותר.
רק הקול שלי בתוך הראש שלי, מזכירה לעצמי שדווקא הרגע הזה של חוסר תחושה, הרגע הזה שמרגיש הכי רחוק שאפשר…. דווקא זה הסימן שאני כ״כ קרובה, רק עוד פוש אחרון.
זה לא היי מטורף וריחוף כמו אחרי סשן, אבל זו טעימה קטנה מזה. ובעיקר תחושת הישג, עשיתי את זה בעצמי.
זהו, עכשיו אני יכולה למות בשקט (או לפחות ללכת לישון…)