שריטות וזיוני שכל

יש בי שקט פנימי כשאני עובדת.

לכל דבר יש את התפקיד שלו.

לכל דבר יש את המקום שלו.

פרוטוקולים מסודרים, מדודים, מדויקים. קווים ישרים, ברורים.

תנועות שעשיתי כבר אלף פעם, עד שהן הפכו לטבע שני.

כשאני על הבנצ׳, אני בשליטה. שליטה אמיתית. אני יודעת בדיוק מה אני עושה.

אני יודעת לתמרן, לזרוק באוויר שלושה וארבעה וחמישה כדורים, בלי שאף אחד מהם ייפול.

הידיים יציבות, העיניים מפוקסות.

זה כמו ריקוד, קטן, עדין, בלתי נראה למי שלא עשה את זה בעצמו.

זו המחלה והריפוי.