שריטות וזיוני שכל

לא הרגשתי טוב ונשארתי בבית. לא היה לי כוח לבשל אז הזמנתי אוכל.

השליח התקשר לשאול איפה בדיוק הכניסה, ואם אפשר כוס מים.

אז ברור שהוצאתי לו כוס מים קרים, וקרטיב לימון (דיאט. סליחה על טעם הלוואי. זה מה שהיה לי במקפיא)

והיה בזה משהו נחמד. אני באיזה לופ אינסופי עם עצמי על הרצון להיות משמעותית, לעשות דברים גדולים.

אבל יש משהו כיף בלעשות את הדבר הקטן והקל הזה, ששימח מישהו אחר.

אם זה היה ריאלי, הייתי מסתובבת עם צידנית מלאה מים, קרח ואבטיח חתוך, ומחלקת לכל מי שעובד בחוץ ונקרה בדרכי.