לפני חודש. יום שני, 30 במרץ 2026 בשעה 6:38
יש ימים שאני בסדר, אני מחזיקה את עצמי. יחסית.
אני מתפקדת. יחסית.
יש לילות שאני מצליחה ללכת לישון יחסית בסדר, כדי להספיק כמה שעות לפני האזעקות.
ויש לילות שאני מפחדת להיכנס להתקלח.
ויש ימים שכל צעד מרגיש כמו לטפס על הר. שאני צריכה לגייס את כל מה שיש בי כדי לצאת מהמיטה בבוקר. להתלבש, להתארגן, ללכת לעבוד.
והמוח שלי מפוזר לאלף כיוונים.
ואני מרגישה שלא נשאר בי יותר כלום.
את המעט שהיה, אני משקיעה בלהחזיק חזק כדי לא להתפרק. בלהצליח לקום בבוקר, לעבור במכולת, להכין סנדוויץ׳.
ויש ימים כמו היום, שאני רק רוצה שיעזבו אותי לנפשי. לא רוצה לדבר עם אנשים. לא רוצה לשמוע כמה קשה להם, לא רוצה להיות אוזן קשבת. גם לא רוצה לדבר על מה שקורה אצלי.
רוצה לשים אוזניות, ולסגור את הדלת.