הכל תלוי באומץ

חושך, כבר קריר בחוץ. קריר מדי בשביל השמלה שלבשתי כל היום, והעור מתחיל להצטמרר.

אבל אני עדיין לא מוכנה להתעטף, אני רוצה להרגיש את הקור הזה רק עוד קצת.

כי חורף זה שקט, לפחות כלפי חוץ. וגם אם בתוך הראש המחשבות בוערות, בחוץ האוויר נקי, וכל שאיפה היא רמז של שפיות.

חושך. זה הזמן להתכרבל על הספה עם עיניים טרוטות, עדיין מוקדם ללכת לישון.

זה הקור שמזכיר לי שאני לבד. זה הקור שמזכיר לי עד כמה אני צריכה מישהו להתכרבל איתו, לחוות איתו את היומיום.

אלה געגועים למשהו שמעולם לא היה לי.

עוד שאיפה אחת, עוד רגע של צמרמורת. עוד לא מוכנה להתעטף, עוד לא מוכנה לוותר.