לפני 4 שנים. 9 בדצמבר 2019 בשעה 16:58
שקט.
העיניים עצומות בציפייה, קווצת שיער סוררת עוזבת את מקומה וגולשת למטה, מדגדגת את הצוואר.
הנשימות החמות שלי מרפרפות על כפות הידיים, ניגוד מושלם לקור של הרצפה.
עוד מעט.
עוד רגע.
העור מצומרר מהקור, הברכיים כואבות והלב עוד רגע מתפוצץ בתוך החזה.
ואני לוקחת עוד שאיפה גדולה של אוויר.
לנשום, להתכונן, להיות ראויה.
עוד רגע אני אשמע את הצעדים שלו בחדר המדרגות.
עוד רגע הוא יברך אותי לשלום.
עוד רגע והריח המוכר ישכר אותי.
עוד רגע השיער יימשך לאחור והפה יפלוט אנחות חנוקות
עוד רגע