לפני 4 שנים. 29 בדצמבר 2019 בשעה 1:28
העיניים כבר נעצמות מעצמן, והגוף שוקע למזרון כבד כבד.
אני נעה על התפר שבין ערות לחלום, ורק הברז שמטפטף באמבטיה מתעקש למשוך אותי בחזרה למימד הזה.
ואז המחשבות רצות, ואני כל כך מודעת. לחושך, לקצב של הטיפות שפוגעות בקרקעית, לצוואר התפוס, לשעון החול המתרוקן