לפני 4 שנים. 10 במרץ 2020 בשעה 20:41
האוויר סמיך והשמש חורכת את הדשא, אבל לנו זה לא אכפת. קארה, קוקיות, תלתלים. מתרוצצים בסנדלים וחולצות שאף פעם לא יהיו באופנה, אפילו לא בטעות. מקניטים אחד את השני, מתחרים כל הדרך במעלה השיפוע של המקלט, זה שהמבוגרים לא מרשים לנו לטפס עליו. מתקרבים לקצה ומציצים בפחד למטה, ומרגישים הכי גדולים וחזקים שאפשר.
לפני הפייסבוק והוואטסאפ, לפני שהאינטרנט היה דבר. לפני לבנון השנייה ועזה בפעם המיליון. לפני שהתאהבנו ונשבר לנו הלב, לפני שלמדנו שחלומות שמתגשמים הם ממש לא מה שחשבנו שיהיו
