לפני 4 שנים. 29 בספטמבר 2020 בשעה 23:29
אני האישה אשר האש בוערת בידיה והיא לא נכוות,
אני האישה אשר השמש נשמעת לה,
אני האישה אשר מדברת ללא חשבון מה שבאלי עין לעין,
אני האישה שתמיד הנהיגה כי כל השערים פתוחים לפניי,
אני האישה שפורצת כל דרך ואין מחסומים לפניי,
את האחד שלחתי לסמן בגיר על האספלט,
את השני לחרוט קווים סתם כי באלי,
השלישי נסע עד סדום לאסוף לי מלח,
הרביעי ביקש בקשה אחת.. לנשום אותי ולהביט בעולם שהכרתי,
אני חיה חיים טובים עשירים ומגוונים עם קפה על השולחן ושלט בידי,
בשביל להיכנס לעולמי הוא הבין שצריך נתונים גבוהים אני מכשילה ודורשת
את הבלתי אפשרי כדי להבין כמה רחוק הוא ילך בשבילי,
ורק כאשר הוא מתאמץ ומשיג את מבוקשי אני יודעת שהוא תחתיי ושייך לי.