מפחיד כמה שזה טוב
-
בורחת מכל מה שמפר את השלווה
לא פחות טובה בלהבריח
שכבנו עירומים על המיטה, לפנות בוקר. הוא שכב על הגב ואני על הבטן, הנחתי ראש על הזרוע שלו ודיברנו. את באמת מאמינה בדברים שאת אומרת, שאל, ואני בפתיחות שלא אופיינית לי עניתי שלא, אני לא מאמינה בהצהרות שלי, הן משמשות לי מנגנוני הגנה אחרי שראיתי מה שראיתי ושמעתי מה ששמעתי. ואני יודעת, יודעת היטב שזה יתפוצץ לי במוח. זה רק עניין של זמן, אולי כבר היום, יומיים, חודשיים, שנתיים. ואף על פי כן.
בולעת זרע ואוכלת סרטים
התעלפתי, חגורה על צוואר
חבל שקמתי
רוצה עוד
מפחדת, על אמת
עם בטן כואבת ופה יבש
בבקשה תזיין אותי, מייללת כמטומטמת.
מטומטמת.
קטנה קטנה ומפוחדת שכבת על הצד
לא הרגשת טוב, העיניים שלך כמו יצאו מהחורים, אדומות וכואבות
לא מעט עברו, הסתכלו וחלפו, כאילו את שקופה, או לכל הפחות לא מעניינת
לכסות אותך זה כל מה שצריך היה לעשות
ולתת לך לנוח עד שתמותי
הפרחים חיים
ואתה מת.
אני זוכרת רק את הבל פיו המיוסר על פניי
מתייסר כל יום
מתייסר היום