בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

-

לפני שנתיים. 10 באפריל 2022 בשעה 21:26

-מתפשטת?

-אני עצבנית קודם שארגע

-אבוא אקשור אותך וארגיע

 

אכן

לפני שנתיים. 6 באפריל 2022 בשעה 16:49

מה קרה, טוב לך?

אני אמות ולא תשמע ממני כן.

לפני שנתיים. 3 באפריל 2022 בשעה 20:02

באמצע היום הזדיינו בעמידה באיזו וילה בבנייה, במרתף

הכל קפוא

הכל פתוח

מסמרים לצד מזרקים של ג׳אנקים שלא מבחירה.

החלל לא התמלא

לפני שנתיים. 31 במרץ 2022 בשעה 10:24

כמה שבניתי על הרומן הזה

כך התאכזבתי

לפני שנתיים. 29 במרץ 2022 בשעה 20:18

עצרתי בדרך
נכנסתי למים
אין פעם הבאה

לפני שנתיים. 28 במרץ 2022 בשעה 16:42

חייבת להשתכר

ולעשות שטויות

לפני שנתיים. 27 במרץ 2022 בשעה 18:52

i wanna scream and shout and let it all out 

לפני שנתיים. 26 במרץ 2022 בשעה 12:21

מרוב דיבורים והשיחה הסוחפת לא שמעתי את מילות השירים

כשירדתי על הברכיים עם הראש בין הרגליים והזין בפה הבית נעשה שקט והקשבתי לחלק הכי יפה בשיר

לפני שנתיים. 23 במרץ 2022 בשעה 21:45

אוהבת את הקצוות

זה למה המוסר תמיד מונח בצד

לפני 3 שנים. 8 בספטמבר 2021 בשעה 21:42

מתארגנת לאט, ממש לאט

עומדת מול הארון ובוחרת באיטיות שלא אופיינית לי שמלה, חזייה ותחתונים, כאילו שכך הזמן יתארך או אולי מישהו מהם יתקשר לבטל

עושה פיפי ועולה למיטה עם סרטון פורנו קצר וקיטשי וגומרת 3 פעמים שלא היו שוות את המאמץ, אף אחד לא מתקשר ועוד מעט נתחיל, תוהה אם ריח הכוס שלי יהיה מוחשי להם בזמן שאתמודד עם אחד הפחדים הגדולים שלי, שהאמת שאני לא רואה סיבה למה לא להמשיך ולהימנע ממנו

מתלבשת בחושך

מתאפרת באור, מניחה פריימר ומייקאפ, מחייכת כשמורחת סומק והחיוך נמחק כשמסיימת, אולי בסוף הכל יימחק גם ככה

תוהה לְמָה, לַמָּה וכל מה שבא לי זה להכניס אלכוהול מרגיע לגוף, אבל לא בטוחה שזה נכון, עוד מעט אדע

על שולחן העץ הרחב והגבוה עם השמיכה הפרחונית אני שוכבת עירומה, רואה חלק מעצמי בהשתקפות דלת הזכוכית והראש שאני מחזיקה בקנאות למעלה מרגיש לי כמו מקצת השליטה האחרונה שנותרת לי על גופי אל מול כל מחט שנכנסת מתחת לעור ויוצאת מהצד השני

כל הגוף שלי רועד, קפוץ ומתוח אבל המחשבות נינוחות, מכילות ומצפות כך שהדיסוננס מוחלט בין המנטלי לפיזי והתהום נפערת ומתרחבת כשאני מנסה לנשום ולהירגע ותגובות הגוף לא ממש בהלימה

הכאב לא מאיים כמו הלחץ שמתפרץ ממני בזמזום מונוטוני, בלתי מוסבר

וארבעת הידיים שאוחזות בי ומרגיעות, הופכות לשתיים ואני בהתנייה בלתי נשלטת מבקשת רגע אחד נוסף לנשום לפני הדקירה הבאה.