-

שרמוטה, קראת לי

וזרקת אותי לריצפה.

הגוף שלך דחוק ומכווץ בפינה במעין התנהגות בלתי נשלטת

הפחד זורם בך במקום דם והרעב גדול

כואב לך מהשבר שנותר פתוח, ולא זה הפיזי

לעתים ראשך מורם ועינייך מביטות באומללות רבה במי שמולך, שמנסה להושיט יד בעדינות רק כדי להניח עליך, אבל הפחד הזה שמשתק אותך ומוציא מגרונך קולות חלושים מפיל אימה

מהרגע הראשון שמביטים בך צפים רגשות עזים, ואחר כך חוץ מחמלה ורחמים אין שם כלום

צמדי המילים היחידים ששמעתי בכמה שעות האחרונות היו - תהיי בשקט ו-תתחנני קטנה.

הצד הפנימי של השפתיים נפצעות מזמן ממושך של מציצה וזיון גרון עמוק שמוציא ממני רפש שנוזל על גופי ונדבק לשאר ההפרשות המטנפות שכבר הוצאת עליי, הפנים שלי נמתחות לאחור ולמטה ולמעלה עם הכיוון בו כפות ידייך מושכות את השיער ואני מוצאת את עצמי מנסה להשתחרר מהאחיזה הגסה הזו שלך בי בזמן שאתה סותר לי ומעיף את ידי לאחור והקרקפת בוערת ושיערות נושרות ונצמדות לנוזלים שעליי, הטוסיק מסומן והזרועות חבולות מאגרופים והירכיים מנשיכות וכל הזמן הזה כרכתי את ידי סביב הרגל שלך ונאחזתי חזק כאילו שחיי תלויים בך.

מדי כמה רגעים עצרת והרמת אותי מהצוואר וליטפת את פניי, נישקת אותי באינטימיות חמימה, נדהמתי שהדמות מלאת הגועל שאני מולך לא דוחה אותך וניצלתי את ההפסקות כדי לבקש בשקט בשקט שתדפוק אותי חזק ואתה רק חייכת ונצמדת עם גופך עליי. וחוזר חלילה.

הכי עצוב בכל הסיפור הזה

לא כאבי האלימות שגורמים לגוף להתקפל

גם לא ההבנה שלא רוצים אותך ושברון הלב הדוקר

ולא התלישה הקורעת או הסילוק המבייש

כי אם חרדת הנטישה המצלקת

הייתי שלך ברגעים האלה ועשיתי כל שהחלטת

אני מבינה שאת הזין שלך לא אקבל היום לא משנה כמה תחנונים אציג ובאיזו דרך יצירתית אבקש, אבל לא אפסיק לנסות, מטומטמת ככל שאהיה.

התפשטתי כפי שהורית וגופי היה ערום וחשוף לרצונות שלך, גם אני מבפנים. ספגתי כל מה שנתת ורצית, אפילו נתלש ממני הפירסינג האהוב עליי, אם כי מן היושרה להודות שהפגנתי בכיינות מוגברת.

אחרי שהלכת שלחתי לך הודעה אם תבוא מתישהו בקרוב לדפוק אותי, לא ענית, אז מצאתי מישהו אחר שימלא לי את החורים הגשמיים.

כמה ארוכות ומטלטלות השניות הקצרות האלה בהן אתה תופס אותי מהשיער ומוריד אותי בהתנגשות הברכיים על הרצפה ויד אחת מושטת קדימה לבלימה והשנייה נאחזת במכנסייך ואתה מתנער ממני כמו ממוך שנתפס בבגדייך ובועט בי וצועק עליי מילים קשוחות ומקשיחות כמו חיה שלוחת רסן וחסרת מעצורים ואני נוטפת מעיניי מאפי ומאיבר מיני

זה תמיד יהיה מסובך

אני ארצה ללכת ואתה תרצה שאשאר

אטיח חפצים על הקיר וזכוכיות מנופצות יכנסו לכפות רגליי ואפצע, ארביץ לך ותצטרך בכוח להחזיק אותי ולכרוך את גופי בתוך זרועותייך

וכל הבלגאן היזום הזה כי בעצם אני צריכה שתביית אותי

עבר עליי יום חרא

לא אני לא רוצה לדבר

לא אתה לא יכול לבוא ובטח שלא כדי לחבק ושאניח עליך את הראש

מוטלת בשולי הכביש שותתת דם שוכבת על צידך בחום של אור היום ובקור של ערפל הלילה

הרבה עבר עליך והרבה עברו בתוכך והחזקת מעמד תקופה ממושכת עד שהכל נגמר

יכולת לקבל סוף טוב יותר אבל החלטת או שאולי החליטו בשבילך לגמור אותך בצורה המסוימת הזו שמשאירה אותך חשופה ופגועה לעיניי המתעלמים גם כשאת כבר במקום אחר אבל לפחות את לא מרגישה

אני משחקת אותה קשה להשגה

רק כי בתוכי אני פגועה.