|
|
|
פעם אמרת לי שאחרי זיון אתה מסתובב ונרדם ושלא אנסה אפילו לגעת בך שוב כי אין לך עניין להרגיש אותי
בפעם האחרונה שהיינו יחד גמרת, אחכ חיבקת אותי על המיטה והכנסת את הזין שלך לתוכי שוב
באמת חשבתי שאולי משהו ברגש שלך השתנה.
בסיומו של לילה לבן
רועדות לי הרגליים והעיניים נעצמות
אני אמורה להרגיש טוב, משום מה זה ההיפך הגמור
כולם רוצים ממך משהו, נכון?
ואת מה רוצה?
בכל פעם שאתה נוגע בי משהו נשבר או מתקלקל
אני מסתכלת עליך ולא מבינה מה קורה ולמה אתה מתרחק ומתקרב בו זמנית
ממצמצת חזק כמה פעמים רק כדי לבחון אם זה אמיתי
אם אני מכסה את עיניי בכפות ידיי אני לא נעלמת וגם אתה ממשיך לעמוד מולי, מה שנראה קל לא באמת כזה ואם המים מכסים את הפנים כנראה שאחנק בדיוק כמו כף יד על גרון
עד לא מזמן חשבתי שיש פתרונות לדברים מסוימים, סיבה ותוצאה ורשימת מכולת של מעשים שיפתרו את הבעיות
אבל זה לא ככה
הפתרון קיים והוא אחד וכבר לא קשור באושר או בהנאה, גם לא בעצב
אני פשוט מבצעת בלי לחשוב פעמיים וגם בלי להביט לאחור
הולכים מכות ביחד
צוחקים ביחד
בוכים ביחד
ישנים מזדיינים נופלים קמים ביחד
אבל
כשירדה קצת הסטלה, מצאתי את עצמי שוכבת ברגליים פתוחות בזמן שהוא מפמפם אותי במיסיונרית
כפות הידיים שלו לחצו חזק את זרועותיי באופן כזה שלא אפשר לדם לזרום וזה היה נעים למדי
השענתי את הראש לאחור, חשפתי צוואר לנשיכות שלא באו וחיכיתי שזה יסתיים
שרמוטה, קראת לי
וזרקת אותי לריצפה.
הגוף שלך דחוק ומכווץ בפינה במעין התנהגות בלתי נשלטת
הפחד זורם בך במקום דם והרעב גדול
כואב לך מהשבר שנותר פתוח, ולא זה הפיזי
לעתים ראשך מורם ועינייך מביטות באומללות רבה במי שמולך, שמנסה להושיט יד בעדינות רק כדי להניח עליך, אבל הפחד הזה שמשתק אותך ומוציא מגרונך קולות חלושים מפיל אימה
מהרגע הראשון שמביטים בך צפים רגשות עזים, ואחר כך חוץ מחמלה ורחמים אין שם כלום
צמדי המילים היחידים ששמעתי בכמה שעות האחרונות היו - תהיי בשקט ו-תתחנני קטנה.
הצד הפנימי של השפתיים נפצעות מזמן ממושך של מציצה וזיון גרון עמוק שמוציא ממני רפש שנוזל על גופי ונדבק לשאר ההפרשות המטנפות שכבר הוצאת עליי, הפנים שלי נמתחות לאחור ולמטה ולמעלה עם הכיוון בו כפות ידייך מושכות את השיער ואני מוצאת את עצמי מנסה להשתחרר מהאחיזה הגסה הזו שלך בי בזמן שאתה סותר לי ומעיף את ידי לאחור והקרקפת בוערת ושיערות נושרות ונצמדות לנוזלים שעליי, הטוסיק מסומן והזרועות חבולות מאגרופים והירכיים מנשיכות וכל הזמן הזה כרכתי את ידי סביב הרגל שלך ונאחזתי חזק כאילו שחיי תלויים בך.
מדי כמה רגעים עצרת והרמת אותי מהצוואר וליטפת את פניי, נישקת אותי באינטימיות חמימה, נדהמתי שהדמות מלאת הגועל שאני מולך לא דוחה אותך וניצלתי את ההפסקות כדי לבקש בשקט בשקט שתדפוק אותי חזק ואתה רק חייכת ונצמדת עם גופך עליי. וחוזר חלילה.
הכי עצוב בכל הסיפור הזה
לא כאבי האלימות שגורמים לגוף להתקפל
גם לא ההבנה שלא רוצים אותך ושברון הלב הדוקר
ולא התלישה הקורעת או הסילוק המבייש
כי אם חרדת הנטישה המצלקת
