|
|
|
אחרי כמה שעות מולך עדיין דופק לי הלב
אני רוצה לישון אבל כשאני עוצמת עיניים יש מלא אור במקום מרקע שחור
אני חושבת שאתה לא מבין מה אני מוכנה לתת וכמה נמוך אני ארד ואחכ נמוך עוד יותר
בשביל שהלב שלי ימשיך לדפוק והאור ימשיך להאיר מתחת לעפעפיים
מולך איתך לידך בתוכך
לא הרבה השתנה
למעט רמת האלכוהול בדם
השיר האחד עדיין מתנגן ברצף מזה חמישה ימים
כשנכנסת בלי לדפוק בדלת הורדת לי את התחתונים דחפת את הראש שלי לתוך הכרית בלי יותר מדי מניירות וזיינת אותי עד שגמרת בתנוחה האהובה עליי
זרמים במוח וראייה לא מפוקסת
מעין בלתי נדלה של דמעות
חוסר סבלנות ואובר רגישות
כאבים מוזרים ודיכאון שלמיטב זכרוני עוד לא היה כמותו
בחילה מתמשכת
ורצון אינסופי לסיים את הכל.
בא לי לחייך, אמיתי כזה, עם קימטוטים בצידי העיניים ושפתיים נמתחות חזק
בינתיים אני עם השיר הכי עצוב שמצאתי בלופ כבר יומיים ומרגישה שעשרה טון של דמעות יושבים לי על המצח ומכבידים על העיניים
אני מרגישה לא טוב
ואני רוצה לא להרגיש דבר
להתרחק לאט
שהפרפורים העיתיים בלב יהפכו להתקף גדול ולאחריו אולי יגיע השקט
שקט.
רק אני
והדמעות.
גוף צחור שהפך למטונף אחרי ימים ארוכים של הזנחה
עיניים בוהקות מהולות בדמעות של כאב מכל מי שנמנע ממך, שנרתע ממך וחלף על פנייך, כשכל שביקשת היה מגע וחום
רעד בלתי נשלט שמפסיק רק כאשר יד גדולה מלטפת
אל תדאגי
יש מי שדואג לך, מתוקה
מי שחושב עליך ולא נרדם כשאת שם
כשאת לבד, נעולה בתוך כלוב אדום.
אני מעדיפה למות תוכ״ד הצלת נפש
מאשר
למות
לא יפה לא רזה לא מזדיינת טוב לא נשלטת טוב לא מוצצת טוב לא מרפה לא חכמה לא שנונה לא חדה לא טובה לא ברורה לא רוצה.
לא.
שוב חגורה מתהדקת סביב הצוואר
פנים מאדימות ואצבעות חופרות עמוק עמוק בתוך הרחם
גחינות הגמירה ואנחות הכאב הדק
שוב קצה, ללא אוויר וללא דם
וכמעט וליד
וחוזרת למציאות בשניה שלפני הסוף.
מרוקנת. גמורה.
ריקנות.
הזיתי והזעתי
ודבר לא השתנה, למעט הפחד המתגבש מייסורי הגסיסה
אפשר למות בכל יום
עדיף שזה לא יהיה היום
מסתבר.
