אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

-

לפני 4 שנים. 17 באוקטובר 2019 בשעה 21:37

הזין עוטה הפירסינג שלו בין שפתיי ואני מוצצת בזהירות משונה, לחוצה מלהתכרע עליו כדי שלא ייתלש בטעות

ידו מורידה לי את הראש למטה, העגיל חודר עמוק לגרון ומפר את האיזון שהצלחתי לייצר בין נשימה סדירה לעמידות של רפלקס ההקאה

מנסה להסתדר שם למטה כמה רגעים, לשחק עם הלשון, לשנות זוויות וכשהרגשתי שמיצי הקיבה עולים למעלה, משכתי את הראש אחורה ושאפתי עמוק אוויר קר שיצא מהמזגן שמעלינו

בשעה שליקקתי משפתיי נזלת שירדה מהאף ומחיתי באצבעותיי מספר דמעות של חנק, חשבתי שאבא לא היה נותן לזה לקרות -

״תוציאי״, היה אומר. תיחנקי ותוציאי את הכל על הזין שלי, גם ככה זה יחזור חזרה למקום ממנו יצא.

לפני 4 שנים. 15 באוקטובר 2019 בשעה 16:35

באחד מן הלילות

בעת מלאכת יניקת הזין המפואר שלך, בשקידה ובשקיקה

אתה כורך על ידי השמאלית שבע פעמים את התפילין כהלכה בזמן שאני נאנחת וגונחת ומתקדשת

מסדר את הטוטפות בין עיניי, מהדק את רצועות העור סביב צווארי ומותח חזק

וקצת יותר חזק

ואין לי אוויר

והזין שלך עומד איתן בתוך הגרון שלי

טיפות נוטפות מתוך הכוס שלי על רגלך

ואני מבקשת להישאר ככה

עד העת ההיא.

לפני 4 שנים. 15 באוקטובר 2019 בשעה 0:24

אז מה אם כרכת סביב צוווארי את חגורת העור ששלפת מתוך המכנסיים שלך והובלת אותי זוחלת הנה והנה

דחפת את הראש שלי פנימה כשהלשון עמוק בתוך החור

ליטפת את פניי תוך שביקשתי רשות וגמרתי חזק על הרגל שלך

והבטת בי בעיון בזמן שבחנת את העורק בצווארי שהתנפח, הראש שהאדים והעיניים שנעצמו באיטיות ודחפו את הדמעות במורד לחיי

אם בסוף לא הצלחתי להרדם, כל עוד אתה נוכח.

לפני 4 שנים. 4 באוקטובר 2019 בשעה 5:46

כן ילדה שלי, כן

את אוהבת שאבא דוחף לך אצבעות, נכון?

תגמרי בשביל אבא, תגמרי חזק ילדה שלי

את יודעת מה יקרה אחרי שתגמרי?

אבא יתן לך לטפל היטב בחור שלו, יסודי כמו שאת אוהבת

כי זה מה שמגיע לילדות טובות, פרס מאבא.

 

כן אבא. כן.

לפני 5 שנים. 24 בספטמבר 2019 בשעה 19:17

גם אם מיליון משאיות ידרסו אותי הלוך ושוב ברצף וטרקטור ירים אותי ע״ג הכף ויזרוק אותי למטה אינספור פעמים ודי9 יחלוש עליי וישטח אותי בסופו של תהליך

לא אכאב כמו לזחול אחריך באופן חסר תוחלת כזנב ברחבי הבית

ולא אבכה כמו כלבה נטושה שנתקלת בשתיקה, חוסר יחס וביטול.

לפני 5 שנים. 16 בספטמבר 2019 בשעה 19:06

ברגע אחד - בין כל הבלגאן והשאון וההמולה - יש שקט

בשריקה הקצרה, אך חדה, שסיגלנו לעצמנו

הכביש נעשה דומם 

ההמון נעלם מעיניי

הזמן עוצר

ואני יורדת על ברכיי, מניחה כפות ידיי על האספלט הרותח ספוג השמש

נעה בזחילה, באיטיות נעימה ובעיניים עצומות

במקביל לפס הצהוב שמסמן את שולי הכביש

לקראתך.

לפני 5 שנים. 2 בספטמבר 2019 בשעה 20:13

הסיגריה נשמטת מבין אצבעותייך ונוחתת במפל של הבזקים כתומים על הריצפה

אני שולחת כף רגל חשופה ודורכת עליה בתנועה סיבובית

עוצמת עיניים חזק ונושפת בשריקה חדה.

 

השאר לא איחר לבוא

ונשמתי אוויר אחר.

לפני 5 שנים. 25 באוגוסט 2019 בשעה 20:16

שניכם

נלחמתם בשבילי, אבל לא עליי

הלכתם לידי, אבל לא איתי

הגנתם עליי מפני עצמי, אבל לא נשארתם לוודא

שהסימנים

עוברים.

לפני 5 שנים. 12 באוגוסט 2019 בשעה 16:37

לקום וללכת

גם כשלא כואב

או אולי בגלל.

לפני 5 שנים. 11 באוגוסט 2019 בשעה 18:35

מוזגת ג׳ין לתוך היי-בול, קצת יותר מחצי

מוסיפה טוניק במרווח שנשאר

מערבבת עם כפית וסופרת שבעה רעשי התנגשות

מכניסה קשית ורודה ולוגמת באריכות

הגוף מצטמרר מטעם האלכוהול הראשוני ועווית קלה עולה על הפנים שלי

מציתה סיגריה מעל השיש, שואפת עמוק

כמה דקות וכבר הסתיים המשקה הראשון

מניחה את הסיגריה בחריץ המאפרה ומכינה משקה נוסף, זהה לאופן ההכנה של הקודם

לוגמת ומעשנת

עוד קצת

והתמונה של אשתך הכוסית תצא לי מהראש

עוד קצת

ואולי אשנא את עצמי פחות

עוד קצת

ואני אודה שאת הערכים שלי דחפתי לתחת מזמן

עוד קצת

ואני אקפוץ מהגג

ממש ממש

עוד קצת.