|
|
|
קצת גיחכתי כשהתבקשתי להגיע בשמלה ועקבים
וצחקתי כשהוא סימן לי לעמוד מתחת למתקן המתח שבין המשקופים בכניסה לחדר השינה שלו, מעין אביזר מאולתר לסשנים מזדמנים
כשהוא שלף את האזיקים מברזל חייכתי
וכשהוא הנחית לי סטירה מצלצלת, לאור הזלזול שהפגנתי, נמחק החיוך
וכשהוא יצא מהדירה והשאיר את הדלת פתוחה ואותי רועדת מקור, כדי לחזור מהרכב עם אלה בידו
אז בכיתי.
בהלקאה עצמית
כעס ואשמה
ובסך הכל
רציתי
למות.
לרגע.
שפתיים יבשות
ומבט מבועת בעיניים.
ככה אני אוהבת.
כדי לכאוב לצעוק לבכות לצחוק להביט לחוות לנשום להתפרק להתחבר להתנתק להתבייש להתעצם ליפול לקום ללקק למצוץ לזחול להתפתל לקבל לתת להכיל להשתולל לפחד להתמסר להעניק.
כדי להרגיש.
ולמה לא?
בדיוק מאותן הסיבות.
אם תתנהג אליי כמו אל זונה
אני אתנהג כמו זונה.
אם תתייחס אליי כמו אל זונה
אני אהיה כמו זונה.
קטע כזה.
יחי ההבדל הדק.
תכף הכל ייעלם
כל התחושות הנעימות וכל הכאב וכל החרא וכל הטוב
הברכיים כבר לא עוטות סימנים כחולים
הלשון כבר לא מעקצצת מרימינג ארוך ומרטיב
הטוסיק/ירכיים/שדיים/גב כבר לא מסומנים ולא כואבים
אני כבר לא זונה/כלבה על הגפיים
אני כבר לא קשורה/כפותה/הפוכה בכל מיני צורות יפות
הויברטור הסגול כבר לא מרטיט לי את הדגדגן
ואתה, גם אתה כבר לא.
רק החניקה ההיא, שהרימה לי את הגוף באכזריות מהמיטה במנעד שבין עילפון למציאות
מהדהדת. בי. עמוק. בתוך. הראש.
זו אני
מסתבר
כששוכבת עירומה על המצעים הלבנים
עם תחתונים שחורים תחובים עמוק בתוך פי
מתחננת
במבט ויללות
שלא תפסיק לחפור בכוס הרותח שלי
מתחננת לעוד.
עוד.
מתחננת.
אני אבוא הלילה
מבטיחה
אחכה לך בחדר המדרגות, צמוד לדלת בהלבשה תחתונה
על ארבע או על שש
עד שתבוא
ובכל פעם שיידלק האור במדרגות, אני ארעד מהתרגשות לקראתך
ואם זה לא יהיה אתה, תצא ממני יבבה
כן
ככה אני אחכה לך
בקור, בחושך, אני וההד החולף של הדלתות הנטרקות
וכשתבוא לא איכפת לי מה לא יקרה
רק תרביץ לי
בבקשה.
תתעלי על עצמך, אתה לוחש לי באוזן בחדות
בכל פעם שהזין שלך מרחיב לי את החור
עד שהתרגלתי לכולו בפנים
אתה מוציא אותו באחת החוצה
ודחוף שוב במהירות פנימה
וכל פעם כזאת קורעת אותי פיזית
ואני מחרישה צרחה לתוך הכרית
כי אולי ככה לא תשמע ותחשוב שהנה, הכלבונת התעלתה על עצמה
אבל הכיווץ, הכיווץ מספר הכל
תתעלי על עצמך, כלבה.
נזקים נפשיים
נזקים מנטאליים
כאלו שגוררים אחריהם מחשבות אינסופיות שנעות בתוך המוח לכל הכיוונים ומשאירות סדקים על דפנות הראש מבפנים
אני אוהבת
את ההרגשה האומללה הזו
שמתחבאת מאחורי החיוך שנמרח על השפתיים והעיניים הנוצצות
שהמתעלל המנטאלי הבא לא רואה
ואני רק מרגישה
איך החור שהוא קודח בי באותה נקודה שכבר קדחו בי לפני נעשה עמוק יותר ורחב יותר
והחיוך גדל על הפנים שלי
וחשה את הסימנים הנפשיים קמים לתחייה לאט לאט
זוהרים אחד אחרי השני בתוך הגוף שלי בסדר המופתי של הנגיעות שלו עליהם, מבלי שבכלל יידע
האישונים שלי מתרחבים כמו שנכנסים מהאור אל החושך
אני תמיד מבקשת
תמיד מתחננת לעוד
עוד נזקים שיפערו בנפש שלי חורים ענקיים וחלולים
שיעירו אותי בלילה מתוך שינה עמוקה
שאזכר בהם בכל יום מחדש
ואחייך ועיניי יברקו.
