-

מיליוני צרכים

אלפי רצונות

מאות מאוויים

עשרות חשקים

ופחד אחד שמנהל את הכל

- באת לי שנתיים מאוחר מדי.

- אל תדאג, גם ככה לא היית שורד אותי יותר משתי דקות.

לפעמים אני מרגישה שיש לי לב בתוך המוח, פועם בקדחתנות ומזרים מחשבות וזכרונות מלאים בדם. אני קמה עם זה מוקדם בבוקר והולכת לישון עם זה מאוחר בלילה. יש רגעים בודדים דוממים. כמו כף יד על הגרון, לופתת, חזק, לא משחררת.

קר לי.

אמרת לי לא ללכת איתם, הם אנשים רעים

ואני, בגלל שהם רעים, הלכתי איתם

אחרי כמה שעות נכנסו לי פתאום לראש ארבע מילים ׳זה לא באמת כואב׳ שהרצתי בלופ בין הצלפה להצלפה כמו מנטרה. זה עבד טוב עד שהקצב התגבר והמילים הצטמצמו לכדי אות אחת בעיצור קולי.

זה לא באמת

זה לא

זה

ז

ז

ז

התעוררתי אחרי שלוש וקצת שעות שינה, לתוך תחושה מוזרה כזו של שלווה בגוף. בניגוד מוחלט למול הטירוף בתוך הראש שלי, אחרי לילה של מחול שדים.

הדרופ אף פעם לא מאכזב, תמיד מגיע בזמן.

בגד גוף זנותי אדום או שחור, עוד לא החלטתי, חצאית שחורה קצרה ומגפוני עקב שחורים. איפור עדין ויפה, אודם אדום, שיער חצי אסוף. אלכוהול, סיגריות, ריקודים, עוד אלכוהול ושוב סיגריות. כשיגיע הזמן, החצאית תרד ותיתלה לצידי על הצלב או המוט או העמוד. יקרה מה שיקרה, יהיה מה שיהיה.

ואתה, תסתכל ותבין שזה יכול היה להיות שלך.

את חידה שאני לא רוצה לפתור.

את המוזרויות שלך תשאיר מחוץ לדלת, או שתלך שניה אחרי שאתה גומר. בכל אופן לא נולדתי אתמול וזה שאתה קורא לי נסיכה, כבר לא ממש עושה לי את זה.