-

חרא להיפגע כל יום מחדש אז למה את נמצאת כאן ונותנת את כל כולך כשלמעשה את מסתכמת בכלום אחד גדול כמה זה חרא להרגיש אפס ולדעת שחושבים שאת אפס כשאף אחד לא מאמין בך את מפסיקה להאמין בעצמך וכשמגיע רגע מסוים שניתנת לך האפשרות להוכיח את עצמך את בוחרת ללכת אחורה כי את בטוחה שאת לא מספיק טובה כי ככה אמרו לך כל הזמן או התנהגו בצורה כזו שמבהירה זאת ולא רצו אותך כאן וגם לא שם ובכל מקום שהגעת אליו היית ברירת מחדל או נכנסת זמנית למשבצת ריקה כדי למלא חוסרים ותראי מאיפה באת אז לאן בדיוק את חושבת שתגיעי כשכולם רק מדברים גם הכאב הקולקטיבי הזה שאת חשה כלפי כל מי שאת מרחמת עליו אבל במקביל את מצליחה להיות זבל בלתי יתואר כלפי אחרים מסוימים גם אם את מנסה מאוד לנשום עמוק בסוף הזבל שאת יוצא החוצה כמו חץ ופוגע במטרה שאת אפילו לא יודעת ששמת מולך אחכ את מתפלאה שאת מהווה מטרה לא מכוונת בשביל אחרים תמשיכי לזכור את כל המסמרים שתקעת בגדרות העץ של אחרים ולספור את אלו שתקעו בך ומשאירים אותך מצולקת מכוערת ומגעילה באמת עדיף כבר שתיעלמי יהיה טוב יותר ובעיקר לעצמך להפסיק לבכות ולהתעצבן ולבכות שוב מעצבים ולהכות את עצמך או למצוא מישהו שתבקשי שיכה אותך עד שהכאב הפיזי משתווה לכאב הנפשי ולכמה רגעים בודדים יש לך הפוגה. מעצמך.