האדמו״ר חוזר הביתה, בכל לילה, מאוחר
חולץ את נעליו המבריקות בצד דלת הכניסה
פושט את הבלייזר השחור ומניח על גב הכורסא
צורת ההמתנה שלי מאוד ברורה
אחרי מקלחת יסודית שאורכה שתיים-עשרה דקות
בחדר העבודה, שכובה על הגב על שולחן העץ הרחב והכהה, הראש בקצה השולחן כשהשיער נופל למטה, פשוקת רגליים, ידיי מונחות לצד הגוף, עירומה
לצידי מונחת כוסית ובתוכה שתי קוביות קרח וגלנפידיך 18 במילוי מדויק שמסומן על-גבי הכוסית
האדמו״ר נכנס לחדר העבודה, מסתובב שבע פעמים סביב השולחן, לא נוגע, רק מסתכל
בכל לילה הריטואל קבוע
אבל מה שקובע את מהלך הלילה, זה למעשה מהלך היום
יום מוצלח, יום עצבני, יום טוב, יום טוב מאוד וכן הלאה
מתחילים בקריאת שני פרקים (הספר מחכה לו, מונח עליי, כך שמסתיר את הכוס שלי)
כעת אנחנו במסילת ישרים, כדי שאתקן את מידותיי, באמצעותו
האדמו״ר מתיישב זקוף גב על השרפרף שמאחורי ראשי
קורא בקול שקט וברור את המילים, ישירת לתוך אוזניי הקשובות ״...כך צוני בעלי, אמר עשית רצון בעלך...״ ... ״...טוב להיות האדם מענה נפשו לפעמים...״ וכיו״ב
בסיום קריאתו, ניגש ליטול ידיים בכיור המטבח
את ידיו הרטובות מנגב על בטני עם חזרתו לחדר העבודה
עכשיו, מלאכת האדמו״ר מתחילה
מוציא את תיק העור השחור ממגירת השולחן ומתוכו שולף את שלוש ערכות התפילין
אני מסתובבת על בטני, בהתאם להוראה שנתן, ראשי שמוט אל מעבר לקצה השולחן
פעם אחת כורך את התפילין סביב פרקי כפות ידיי הצמודות
פעם שנייה מהדק את בטני לשולחן ומלפף את התפילין צמוד לגבי ועד מתחת לשולחן
פעם שלישית מפשק את רגליי וכורך תפילין סביב כל קרסול בנפרד, נמתחות ביניהם
מצליף במיני אביזרים על גופי
אף פעם לא מהר, תמיד יסודי ודקדקן
סימנים שווים בכל צד וקווים ישרים חרוטים באמצע
לי אסור להוציא הגה, מותר רק לנשום, בשפתיים סגורות
פעם התחננתי שיאטום את פי ואז לא אוכל להגות דבר, אבל נאמר לי שעליי לשלוט בגופי בעצמי ולא בעזרת עזרים חיצוניים (כאשר גיחכתי למשמע האבסורדי הזה באוזניי, זה עלה לי ביוקר)
מכל האביזרים יש אחד שנוא עליי במיוחד - קנה הסוף העבה
השימוש בו נעשה בלילות שאחרי ימים קשים, כמו היום
אני נאלצת לנעוץ את שיניי על שפתיי כדי שלא להוציא הברות עם כל מכה של קנה הסוף על גופי
יודע שכואב לי, אחרי כל מכה הוא מלטף וגם מנגב את דמעותיי
אני נושמת הכי עמוק שאני יכולה ונושפת לאט לאט
סופגת כל שיחליט, עד שיירגע
האדמו״ר צועד לראש השולחן, מרים את ראשי ואני מגששת עם אצבעותיי לפתוח את כפתורי מכנסיו ולהכניס את האיבר המגובש שלו אל תוך פי
לאט, עמוק עד הסוף, להצמיד שפתיים חזק ולהחזיק בפנים עד שנגמר האוויר ורק אז להוציא
האדמו״ר צועד לקצה השני של השולחן
מפלח אותי מאחור, נכנס לאט לאט, שארגיש אותו מרחיב אותי
רק אז נצמד אל גופי וזה האות שלי להוציא שלוש מילים מגרוני -
אדוני מורי ורבי.
