-

כשהקרקע נעלמת מתחת לכפות רגליי

אני נתקפת פאניקה ומתחילה לנשום בצורה שטחית ולא סדירה

נלחמת לחזור קצת אחורה כשהכל מושך קדימה ושואב אל תוך הריק באכזריות

והאמת שלא בא לי להיאבק

לא רוצה לקחת אחריות על כלום, גם לא על עצמי

פשוט לעצום עיניים ולהיסחף לאן שלא יהיה

הרי בסוף הגוף מתישהו יעצור.