אני חושב שכל בנאדם מכיל בתוכו כמה פרסונות. תמיד היה לי מוזר כשאמרו לי "תהיה אמיתי" או "תהיה מי שאתה" כי מי אנחנו בעצם? הרי עם ההורים אני אדם מסוים, ועם החברים אני אדם אחר. עם המנחה שלי אני אדבר אחרת מאיך שאני אדבר לבנות שאני יוצא איתן, ובכל זאת אני אהיה אמיתי בשני המצבים. יש לנו פרסונות שונות עבור אנשים שונים, אנחנו קצת כמו ציור במבחן רורשאך שכל אחד רואה בנו משהו קצת שונה. החברים הקרובים שלי יודעים עלי דברים אישיים מספיק שהם רואים אותי אחרת ממה שאולי אנשים בעבודה רואים אותי. אז אפשר להגיד שגם מול האנשים הכי קרובים אלינו, החברים הכי טובים או בני הזוג יש אצלנו כמה פרסונות. אנשים הם כמו בצל.
לפעמים השכבות הפנימיות שלנו אבל מבצבצות החוצה. לפעמים המאווים הפנימיים והסודיים שלנו בורחים לנו, דווקא כשאנחנו על המשמר מנסים לשמור על הפאסון שלנו ועל הדמות שאנחנו מטפחים. ככה כשהיא אמרה לי שהיא לפעמים רוצה שמישהו יחבק אותה בלילה וילטף אותה על הראש ידעתי. ידעתי שהיא יותר מהשולטת הצינית והקשוחה שהיא מראה לנו. זה לא שהיא לא, היא עברה הרבה וראתה כבר הכל. היא אוהבת להיות בשליטה, היא אוהבת לחשוף את הציפורניים שלה ולנעוץ אותם בקורבנות שלה. היא פשוט גם ילדהץ ילדה קטנה שצריכה חיבוק ונשיקה לפני השינה. אבל קשה לאנשים להכיל את זה, אנחנו רגילים יותר מידי לתבניות של שולטת-נשלט או ddlg. אלה מסגרות שמקשות עלינו להכיל את המורכבות שלנו. כי גם היא, עם זה שהיא סדיסטית סקסית ורעה, והיא רק מחכה להראות את הצד הזה שבה היא גם ליטלית במקום מסוים. כשהיא אמרה את זה, ידעתי שזה מה שהיא *באמת* רוצה. היא לא רוצה ddlg או להיות נשלטת, היא רוצה למצוא את מי שיכיל גם את היצרים הסדיסטיים שלה וגם את הצד הפגיע והקטן שבה.
כשאני חושב על מה מושך אותי בבדסמ, זה החיבור שה"תפקידים" האלה יוצרים. האישה שמולה אני יכול להיות שלם עם מי שאני ומה שאני אוהב מבלי שאני צריך להצדיק את זה או להרגיש שהיא עושה לי טובה שהיא זורמת עם זה, היא האישה שאיתה ארגיש את החיבור הכי חזק. וכשאני חושב על השולטת ההיא, אני חושב כמה הייתי רוצה להיות שם ולהיות זה שמצליח לקלף ממנה את השכבות הציניות והדומיננטיות שלה. לא כי זה לא חשוב, לא כי אני חושב שזו הצגה. זה לחלוטין לא. אני פשוט רוצה, עם כל מי שאני מעוניין בה, להיות בן הזוג שיוציא ממנה את מה שאף אחד אחר לא הצליח להוציא לפני. אז אני חושב על כמה הייתי רוצה לגעת בנקודה הכל כך רגישה שלה שאני משוכנע שהיא שם. כמה הייתי רוצה לראות אותה כואבת, בוכה ומתפרקת בידיים שלי כשאני מלטף לה את הראש ואומר לה שהכל יהיה בסדר. נותן לה נשיקה על המצח, מחבק אותה, והיא משחררת קצת את הקולר ואנחנו הולכים לישון.
