לפני 11 שנים. 22 ביוני 2013 בשעה 22:50
מדהים אותי כל פעם מחדש, איך אתה מצליח ליצור את אותה מעטפת דקיקה שמנתקת אותנו מהיקום. יוצרת יקום משלנו, עם מוסכמות, מהות וקיום משלנו.
ואיך שהעולם נמס ונשמט לי מתחת לרגליים כשאתה תוחם אותי בין הידיים שלך, בועל ומשייך בצורה הכי אלגנטית שיש.
משייף ומלטש לי את הלב, מבקיע את השכבות הכמוסות שלי ומרפא עם האצבעות המושלמות שלך. מעצב ויוצר אותי מחדש בזמן שאני מתפתלת ומתנגדת, אתה שולח יד מרגיעה שבמאית השנייה מפרכסת לי את הנפש ומפריחה בי ברקים, מזכירה את המהות שבי, וממשיך בעבודת הקודש שאתה עושה לי עם הלב.
אני אוהבת אותך, בכל ליבי ונפשי.