לפני 11 שנים. 5 ביוני 2013 בשעה 21:24
אני כל כך כועסת עליי, אך ורק עליי. אפילו לא לרגע עלייך.
על שאיפשרתי לכל זה לקרות.
-
ממש ממש אתמול, השעון הכריז חצות.
השמיים התכסו שחור-כחול ומעט זוהר שהשמש השאירה אחריה. השמיים מרגע לרגע השחירו והכחילו והיה נראה ששעריו נפתחים, זה היה זמן לתפילות ווידויים.
כל לילה, כשהלילה יורד, האוקיינוסים והימות נשטפים מכל השמחות ובעיקר מהצער שהשאירה האנושות. הכל מתנקה לצלול, טהור ולבן.
ממש ממש אתמול, השעון הכריז מחול נפשות. כל הנפשות סערו, נסדקו, התאדו ונבראו מחדש. כן, נבראו. הכל לוחש וידויים ומתאפס.
זה נראה ממש סוף.
הייתי נותנת את חיי רק על מנת להתוודות.
00:00
