לפני 11 שנים. 3 באוגוסט 2013 בשעה 17:05
אז תשים לב....
אתונות חיפשתי ומלוכה מצאתי !
אני, הוא ומה שבאמצע...לפני 11 שנים. 30 ביולי 2013 בשעה 19:42
אחרי שנתיים וחצי, שוב אורזת, עוטפת, זורקת, תורמת
עוברת דירה בעעעעעעעעע
לפני 11 שנים. 23 ביולי 2013 בשעה 21:27
לפני 11 שנים. 21 ביולי 2013 בשעה 21:43
לפני 11 שנים. 9 ביולי 2013 בשעה 15:28
קוראים אותי...
קוראים אותי מפנטזת...
קוראים אותי מתארת...
קוראים אותי מתחרמנת...
קוראים אותי קוראת אותך....
קוראים אותי קוראת בשבילך, עבורך, לבקשתך
קוראת גם אחרים, אחרות, כשאתה אינך
וקוראות אותי רבות שרוצות לקרוא אותך/איתך
מי היה מאמין שהספר הזה, ייקרא כל כך מהר
מבחוץ עבה כמו "מלחמה ושלום"
צופן בחובו ימים ולילות של מלחמות והתפייסויות
מבפנים...הגעתי רק לשבחים והתודות, אלו שנכתבים בתחילתו של כל ספר...
ואני, גמעתי בשקיקה כל פרק ופרק, מצפה לבאות ללא נשימה, כמוך ?
אז קראתי קצת, ידעתי את ההמשך ובכל זאת המשכתי לקרוא
היש סוף אחר לסיפור?
אז ממשיכה לקרוא, אחרים, אחרות
אולי מתוכם יבואו הארות
ולכל הקוראים, קוראות ושבאמצע
שאו ברכה
עד שתבקרני שוב המוזה
לפני 11 שנים. 9 ביולי 2013 בשעה 11:07
והנה הוא הגיע.....
הרגע הזה שתמיד חששת ממנו....
ניתקנו כל מגע, עם ההסבר הכי אמיתי בעולם וגם הכי מובן בעולם
ההסבר הכי קשה בעולם, אוף כמה זה קשה ויש לי עוד מלא מה לספר לך
אני מהווה את ההסחה הכי גדולה כרגע, וזה לא מה שאני רוצה
שולחת לך חכמה, בינה, סבלנות וסובלנות, שבאמת תסדר את עניינך על הצד הטוב ביותר
וגם לי, בעצם, שיסתדר לי הכי טוב שיכול להיות
מדמיינת את צעדיך, מחשבותיך, ריגשותיך
האם הם תואמים לשלי?
ולמען מה?
למען היותו של אדם חופשי לעשות ככל שיעלה על רוחו ?
חווה אכלה מעץ הדעת והדעת יצרה את הבושה בראש ובראשונה
כבר לא מתביישת.... וגם לא מצטערת....
היה נפלא כשהיה
רוצה עולם ומלואו - איתך
לפני 11 שנים. 29 ביוני 2013 בשעה 9:57
ועם כל החום הזה, המהביל,
ששורף את התאים של המוח,
מקצר לי את הנשימות,
אני רוצה אותך איתי,
בקרירות הנעימה הזאת של לונדון.
אפור אפור אבל צבעוני מבפנים.
גם ככה אתה צובע לי את הימים
בפלטה מגוונת של כחולים/אדומים/סגולים,
גוונים על ישבני פתוח לפניך כבד הקנבס שלך
שקיעות אדמדמות, דוהרים על כביש החוף כמו שני ילדים....
אבל האפור של לונדון עושה לי משהו מבפנים, רחוק, אחר, רק של שנינו, הכי של שנינו. בוא, בוא איתי למחוזות רחוקים...
הרי לא כל יום אני בת 40 !!!!
לפני 11 שנים. 26 ביוני 2013 בשעה 18:15
לפני 11 שנים. 14 ביוני 2013 בשעה 20:49
http://vimeo.com/moogaloop.swf?clip_id=12064006
לפני 11 שנים. 12 ביוני 2013 בשעה 8:53
השחר עולה ואיתו היקיצה ההזויה שלי, חם לי, מתחככת בשמיכה, כרית בין הרגליים, אסור לך, הוא ביקש, יום לפני שנפגשים את לא גומרת...
מבינה את הבקשה זה ברור, אבל כשאת יודעת מה מצפה לך בעוד יממה, כל הגוף זועק לגמירה,
העור הופך ברווז, נשכבת על הבטן, סוגרת רגליים, חושבת שארדם שוב אך ללא הועיל, הרי כשאני על הבטן זאת התנוחה הכי אהובה, על שנינו,
הוזה את שמחכה לי בעוד יממה,
איך בין רגע מוצא איברו את הדרך אל המעמקים, מקבע אותי, פותח אותי, מכניס אותי לטרנס,
פי הטבעת שלי נלחץ אליו, סוגר עליו, שומעת אותו גונח.... את מדהימה, מה יש לך שם, איזו שליטה,
הוא מרגיש שאני חונקת אותו חחח אני? חונקת? לא מבינה בחניקות בכלל..
ואז...כשהוא מרגיש שאני על הקצה, משתחררות לישבני האדום אותן לטיפות/סטירות, שאני כל כך אוהבת, מביאות אותי לשיא האורגזמה, משפריצה לעברו בלי הכרה.
הוא נסוג טיפה לאחור, מביט על השלולית ברצפה, מרוצה, מסופק, מסובב אותי אליו וממלא את פי בזרע, ששמר במיוחד בשבילי....
עוד קצת...עוד יממה אחת בלבד....