אתונות חיפשתי ומלוכה מצאתי !

לילה...

מתחככת בשמיכות

מרוגשת, מתרגשת

נשימות כבדות, קצרות

חושבת על הבאות

מדמיינת את הקורות

משחזרת נשכחות

לילה... של חלומות 

אתה גורם לי לרטט, בכל בוקר....

עצם המחשבה שאני עולה עלייך 

גורמת לי לרעד, רעד מיוחד שכזה

שרק אני ואתה מכירים

אתה מוביל אותי בדרכים שאיש לא ידע

צמוד אלי, בין רגליי, בכל הרפתקאה

וגם באותו היום שחשבתי שאני מאבדת אותך

לא איכזבת, חזרת אליי כמו גדול

נתת לי לעלות עלייך כמו שאני אוהבת

לא מוותרת עלייך בעד שום כלי שבעולם

אתה שלי ואני שלך

הקטנוע המעלף שלי

תמיד איתך :)

אף פעם לא אהבתי פרידות.

בעצם, מי כן אוהב פרידות?!

לתפוס את הרגע הזה, שאת מזיעה את עצמך מתוך חליפת עורך

שהרגע הזה ייעלם ולא ניזכר בו

מין רגע פנימי, חבוי, שמכווץ כל תא בגוף שלך,

הרגשת בחילה עצם העובדה שעכשיו החיים עומדים להיות אחרת

עוד כמה דקות אחרי הפרידה והכל הופך אחרת...

ואז.. פשוט מאי שם, אוזרת כוחות, ממעמקים

נושמת עמווווק, ממלאה אוויר, פותחת עיניים ואומרת דיי, עבר,

מביטה קדימה, לא שוכחת לנשום,

סוגרת את הדלת ופותחת אחרת

צועדת דרכה ובראשך תיכנון הצעד הבא, 

איך זה שפרידות מלוות בהתחלות חדשות? 

אנחנו תמיד עסוקים בעצב של אותה הפרידה ושוכחים להביט מעבר לה

אז , התחלות חדשות - היר איי קאם !!!

גם בפעם הראשונה שפגשתי בו הוא עילף אותי לגמרי, לפני חמש שנים לערך, העברנו סופשבוע בין הסדינים, ילד/גבר, צ'ארמר עם כריזמה שאי אפשר לתאר. כמובן שאז לא ידעתי כלום, אפילו לא הבנתי, רק ידעתי שמשהו בו עושה לי את זה ביג טיים. המגע שלו, הקול החודר, הנשימות...אוחחח הנשימות שלו. כל חדירה וחדירה מעמיקה בי תהומות, יוצרת בי גלים סוערים, עשה בי שפטים על המרפסת בחוץ, באישון לילה לעיני כל באי הרחוב והבתים השכנים, ולא, לא שמרתי על השקט המקובל לשעות הקטנות של הלילה.

מאז אותה הפעם מלפני חמש שנים, יצא לי לראותו בעיר מידי פעם, מתבגר יפה הבנזונה, מסוג הגברים האלה שהזמן רק עושה להם טוב.

ופתאום שלשום, ככה סתם כאילו כלום, התחלנו לקשקש ביצר הפליאה המכונה פייסבוק, מופתעת כמה מהר הובלתי את השיחה למה שאני מחפשת כרגע, ולמרבה הפתעתי הוא פשוט קלט ישר על מה אני מדברת. מסתבר שהנאיביות שבי לא נתנה לי לראות שאחד השולטים הכי מטריפים שהכרתי נמצא קרוב אלי, בסביבתי.

שאלתי כמה שאלות, הסברתי כמה דברים, שכנראה לא סיפקו את אצבעות שנינו על המקלדת... במהרה הפכו אצבעות אלה לאצבעות החופרות עמוק בקירבי, מגירות ממני מיצים שנאגרו שבועות עבור אותו אחד שבושש להגיע..., 4 שעות של שכרון חושים, מגע מוכר וממכר, תובעני מהרגיל, מתובל במה שנקרא BDSM למתחילות/ידידות שחזרו מהעבר והשילו את ניחוח הווניל לטובת ניחוח ה- ליקריץ ? (choos your own flavor)

יודעת שאתה כאן אבל לא פעיל, ואם במקרה, ככה סתם, יוצא לך לקרוא, שתדע שהיה לי סופר פאן, תמיד היית איש שיחה ובזה מאוד הסתדרנו, מסתבר שמסתדרים בעוד כמה דברים... אשמח לשחזר מהלכים ישנים בשנית, אולי להפכם למהלכים חדשים, כיאה לידע של שנינו כיום.

שא ברכה דרלינג

הרגע הזה ,

כשהשקט האוחז במחשבות שלך,

נקטע,

מופר,

מוצא מאיזון,

כשמהצד השני של הקו,

עונה קול מוכר, 

מרגש ומקפיץ,

מערבל לך את המיץ,

מעלה מחשבות שמזכירות לך,

כל נגיעה ונשימה,

כל אחיזה ונשיכה,

כל סטירה ונשיקה,

ובשניה של אומץ,

של "המלאך הטוב או המלאך הרע",

לוקחת נשימה אחת ארוכה ועונה בחזרה:

"לא יכולה" (לא רוצה?!)

רוצה, רוצה אבל לא אותך....

איפה אתה?

אתה לא שומע שאני קוראת לך? לוקח לך יותר מידי זמן, לדעתי וחבל....

אני מוכנה, כל כך מוכנה, סגורה על עצמי מכל הבחינות האפשריות, אז איפה אתה? למה אתה לא מגיע?

רק שתדע, שאני מוכנה לתת כל כך הרבה, יותר ממה שחשבתי שאני מסוגלת, היום אני יודעת שכן, מסוגלת ורוצה.

הרי רצון זה כבר יותר מחצי עבודה, אז איפה אתה? התבלבלת בדרך? עצרת אצל אחרת?

מרוב פניות לא רואים את היער, משתדלת להישאר ממוקדת, מפוקסת, עומדת על שלי, לא מתפשרת ואתה מה? עסוק בעניינך, לא מודע בכלל שאני כאן, מחכה, ממתינה..

ואם זה אמור להיות אתה, תזכור שעומדת מולך אישה, קודם כל אישה, לא נשלטת, לא סמרטוטה, אין לי שום כוונה לרדת על ארבע לפני שתיתן אתה, קצת משלך.

בשביל לקבל צריך לתת לא? תן לי את הרגשת הבטחון הזאת שכולנו מחפשות ותוציא את עצמך מאיפה שאתה תקוע ותבוא כבר, בוא.

מוקדש לאחד שעסוק כרגע, אני עדיין כאן, בסוג של המתנה, מקווה שלא ניצחית, לך, עבורך, בשבילך

שבת שלום :)

למה? ככה !

איך עברו 40 שנה ???