אתונות חיפשתי ומלוכה מצאתי !

אף פעם לא אהבתי פרידות.

בעצם, מי כן אוהב פרידות?!

לתפוס את הרגע הזה, שאת מזיעה את עצמך מתוך חליפת עורך

שהרגע הזה ייעלם ולא ניזכר בו

מין רגע פנימי, חבוי, שמכווץ כל תא בגוף שלך,

הרגשת בחילה עצם העובדה שעכשיו החיים עומדים להיות אחרת

עוד כמה דקות אחרי הפרידה והכל הופך אחרת...

ואז.. פשוט מאי שם, אוזרת כוחות, ממעמקים

נושמת עמווווק, ממלאה אוויר, פותחת עיניים ואומרת דיי, עבר,

מביטה קדימה, לא שוכחת לנשום,

סוגרת את הדלת ופותחת אחרת

צועדת דרכה ובראשך תיכנון הצעד הבא, 

איך זה שפרידות מלוות בהתחלות חדשות? 

אנחנו תמיד עסוקים בעצב של אותה הפרידה ושוכחים להביט מעבר לה

אז , התחלות חדשות - היר איי קאם !!!