סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אתונות חיפשתי ומלוכה מצאתי !

אני, הוא ומה שבאמצע...
לפני 8 שנים. 7 באפריל 2016 בשעה 19:54

לפני 9 שנים. 1 בדצמבר 2014 בשעה 21:54

חפוז זה חפוז, קצרצר

והאם זה חפוז פרידה ?

לא אדע לומר ...

לפני 10 שנים. 3 בנובמבר 2014 בשעה 21:38

תרים באדיקות אחר חלון הזמן הזה אצלנו

האוויר לנשימה הזה, של שנינו

מה שנותן לנו כח להמשיך

לפנטז, להתרגש,

להתאושש

מעוד יום רגיל של שיגרה

לתת טעם של עוד

לתבל סרק בהמון סטיות

לטבוע בך תובע בי את מגע ידך

להשאיר עליך את הריח שלי

בעודך מסמן אותי בצבעיך

עוד לא הבנת שאני הרפתקאת חייך ?

לפני 10 שנים. 7 בספטמבר 2014 בשעה 20:48

שיגרה, עצוב לי בשיגרה

זה כבר כמה זמן שאנחנו בשיגרה/פגרה

תוהה אם יש אחרת, ששוברת לו את השיגרה, שהוציאה אותנו לפגרה.

תוהה על עצמי אם אוכל לפזול הצידה, למלא את החלל הריק, אם אהיה מסוגלת, למגע של אחר.

בימים כתיקונם, לא היתה מחשבה נוספת, פשוט גורפת הרפתקאה חדשה, אחרת, כמו שאני אוהבת

הימים כבר לא כתיקונם מזה הרבה זמן ואת מתייבשת, מתבגרת, מתאכזבת....

הוא לא רואה שאני שם, פתאום הפכתי שקופה, הגיע הזמן לתזוזה.

מתפעלת את פרופיל המיותם שלי (אחר מההוא שהיינו בו שניים)

והפעם נחושה להפוך לו את הקערה על פיה, שיבין שאני עוד שם, במלוא אוני, מחכה... לו.... שיבחין בי.

בפניה השלישית מצאתי אותו, חתיך, חסון, גבוה, מהסוג של "יפי הבלורית והתואר" כזה

נשלט (וזה בסדר) גם כך או כך, המטרה היא לעורר משהו, לבדוק שאת עוד משנה במשהו.

פוגשת אותו בקפה קטן, פינתי, רחוק מהמשרד ומכל נפש חיה שיכולה להכיר בי.

הוא יפה הבנזונה, אפילו גברי משהו, יודעת שלא אוכל לתת לו מבוקשו,

משחקת את המשחק, ברורה, חדה, פוקדת

הוא נמס, כמו שאני נמסה אצל ההוא, ההוא ששכח, שאני פה.

בין רגע מבליחה בי ההחלטה להעלות אותו למשרד,

להושיב אותו על אותו כסא מנהלים שאני מכירה כל כך טוב מלמטה

לשבת על השולחן העמוס ניירת ולתת לו לאכול לי ת'כוס

לאות נקמה קטנטנה שהפכתי שקופה.

נזכרת שיש עוד פגישה לאדון הנכבד שלי, במשרד....

אולי רק לחלוף מול חדר הישיבות מזכוכית, כשהיפיוף משתרך אחרי יעשה את העבודה

אם כך, זה מה שיהיה !

מושכת בעניבת היפיוף ומוליכה אותו לכיוון המשרד, ממלמלת "שכחתי משהו, תעלה איתי רגע ?!"

רומזת בעדינות שאחרי אתן לו ללקק את נעלי העקב ההורסות שההוא קנה.

נשימה עמוקה ופותחת את הדלת, דפיקות הלב מואצות, חוצה את המשרד לכיוון עמדת המזכירות הידועה לשמצה שלי

יודעת שבצעדים בוטחים היפיוף מאחורי, בוהה לי בישבן המענטז, אסוף בחצאית עיפרון, ללא תחתון...

ופתאום שריקה מעבר לראשי: " עורך דין &^%$$, מה הביאך הלום למשרדי?"

אני מאדימה (הם מכירים) ומכריחה את עצמי לחצות את החדר עד לשולחני, מסדירה את נשימתי, מתכוננת לסובב מבט לפגוש את פניו המופתעים של אדוני.

בחצי עין מציצה בלחיצת הידיים, הטפיחה ההדדית על הכתף ולא יכולה להתחמק מהמבט הרושף....אש...שורפת....

טעית? הייתכן שטעית?

אז למה את כל כך רטובה קיבינימט???? לזה חיכית????

בשניה שהסתובבתי, שני הגברים הביטו בי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים

האחד, שלי, כבר במבטו הבנתי את שמצפה לי

והשני היפיוף, בולע אותי מכף רגל עד ראש, עם חיוך זדוני

אדוני מבקש אותו להישאר, "פגישה קצרצרה ואני איתכם", מהההה??? איתכם?? מי איפה, על מה הוא מדבר?

הפגישה היתה קצרה מידי, בטרם נשימתי חזרה, מצאתי עצמי שכובה על בטני, מפוסקת, קשורה, על אותו שולחן עבודה, עמוס ניירת לעייפה,

אדוני מתמקם מאחורי, מרחיב את החור המועדף עליו, סוטר על ישבני

והיפיוף, תפס מקום טוב מולי, דוחף את איברו עמוק לגרוני.

פתוחה וזנותית, מוצלפת מכל גבר, משפריצה נוזלים לכל עבר...

הוא תיכנן לי אותו ....

עם עוד גבר !

 

(ואת חשבת שאת שקופה, שהשגרה נכנסה בך בלי כוונה....)

 

לפני 10 שנים. 18 באוגוסט 2014 בשעה 19:53

חלפת מהר מידי

שנה מוזרה

לא השארת לי שום ברירה

התקדמתי איתך

התבגרתי כמעה

חלפת לי מהר מידי

שנה לא ברורה

צועדת בבטחה לתוך העשור החדש

מקווה שיצפון בחובו רק דבש 

 

:) 😄 :)

לפני 10 שנים. 24 באפריל 2014 בשעה 18:17

נפתח מכרז, מי ייקח אותי למסיבת קינק שמתקיימת מחר.

הסקרנות גברה עלי, טרם ביקרתי במסיבות של הקהילה,

לכן דרוש :

גבר (גם אישה יכולה להיות חברה נעימה),

נעים הליכות

ללא ציפיות

איש שיחה - חובה

שייקח ויחזיר

ויידע להסביר

שאוהב לרקוד

וגם לשתות

מחכה להצעות

בהודעות אדומות :)

לפני 10 שנים. 3 באפריל 2014 בשעה 7:38

בלוג זה אינו נכתב על אנשים ספציפים, אינו בא במטרה לפגוע במישהו, תובנות שעל ליבי ותו לא.

 

"רדי על ארבע....." - מצווים חצי מהפונים אלי כאן, כאילו שדרך חלונית הצ'ט אוכל בכניעה להגיש להם אותי על ברכיי....

(סליחה אם אמשיך להתפרקד על הספה רגל על רגל ולגלגל עיניים כלפי מעלה)

ואלו המלהקים, שלא יביישו שום סרט פורנו בדאסאמי "חכי לי לבושה ב.... אני נכנס, מוריד, מרים, קושר, תולה, פולט, הולך....."

(סליחה גם מכם, אם תלבושת החדרנית/שוטרת/אחות תישאר בארון עם שאר התחפושות)

ואתם הגברברים הצעירים, מלאי הטסטוסטרון, "בחיים לא היה לך דבר כמוני..." או "דווקא אוהב את הגיל שלך, ביג טיים..." חבר'ס, אני מודל 73, באמת נראה לכם שדבר כמוכם לא היה לי? זאת אני שלא אוהבת את הגיל שלכם !!!

(מחילה גם מכם, הפרש של 15 שנה משחק לי בקופסא, כנ"ל לצד השני של הסקאלה, אבא יש רק אחד)

ואתם הנשלטים, חמדמדים, "נו אולי תנסי....", "מושלמת, מלכה" וכל הבלה בלה, שרוע לרגלייך, שפוט לנשימותייך, חלום חייך.....

(לכם אין סליחה, פשוט צריכה להחליט שאני הפוכה)

 ברגעים האלה, חיוך זדוני עולה בצד שפתיי, החרמנות עפה הצידה, הראייה שלי מצטמצמת והתאים האפורים מתחדדים, כאילו מקבלים עליהם את האתגר,

להתעללות חסרת תקדים שגורמת לי לרצות להוריד אותכם על ברכיים,

למשוך את ראשכם אחורה בשיער (למי שנשאר)

ולתת לכם יריקה כזאת, טובה,

בשניה שאתם לפני גמירה,

לזיין לכם ת'מוח עד שתעבירו אותי לשחורה.

 

ופה מגיעה שאלת השאלות, שמעלה בי תהיות :

אני ביצה? או שמא תרנגולת?

 

לעמוד בעקשנות על עקרונותי ולחכות לשמוע את המילים הנכונות?  לחכות לזה שישרה את תחושת הבטחון, שייתן קצת מעצמו לפני שאת נותנת מעצמך?

או שמא לפתוח שעריי, לזין שלו, להצלפות שלו, לתאוות שלו ולחכות כל הלילה בציפיה לטלפון של אחרי, אולי יהיה המשך?

 

אני מרדנית, מתריסנית בכלל לא צייתנית

רהוטה, חכמה, יודעת מה אני רוצה

וכשיבוא האחד שיפתח קלפים לחדרי ליבו

אז אדע שאני שלו.....

 

 

בלוג זה מוקדש ליואב,

שהשכיל והחכים לפתוח קלפים בטרם אני ידעתי לטרוף את החבילה, שידע לפרשן, לתאר, להסביר ולתמוך(ועדיין תומך),

שידע להבחין בין טוב ורע ולתת לי תשובה על כל שאלה.

תודה שלימדת, תודה שחינכת, תודה שנתת לי דרור במחשבה, תודה שאהבת בלי לדפוק לי את הקופסא.

 

 

 

 

 

לפני 10 שנים. 26 במרץ 2014 בשעה 13:29

בוקר..... 

העיניים עדיין עצומות, מדדה למעלית, לוחצת את הקומה הרצויה, זה הזמן למבט אחרון במראות המקיפות אותך מכל עבר

לתקן את הביגוד, לסדר את האיפור, 

היום היא מתחילה, העובדת החדשה

למה את צריכה אותה בכלל? למה הוא צריך אותה בכלל?

נכנסים לי לטריטוריה ואת זה, אף אחת לא אוהבת !

יוצאת מהמעלית, מתקרבת לדלת המשרד החצי שקופה,

דמויות נעות מעבר, ציחקוקים קלים

היא כבר כאן, גם הוא, לפנייך.

נזכרת בהתחלה שלך?

פותחת את הדלת לגלות נערה מתבגרת, אולי סטודנטית, לבושה בקפידה, אסטטית (לא רע, לא רע)

מחייכת בשיניים צחורות חיוך מלא (שיגמר כבר היום הזה)

אני: בוקר טוב

בוקר אור (שניהם יחד) מחוייכים

הוא: זאת (וואט אבר) תכירי, אני צריך שתעשי לה חפיפה, תסבירי לה פה ושם וזה וזה

אני: אין שום בעיה, בוס (אוהב שקוראת לו בוס)

לא מצליחה להבין את ההתרגשות הזאת שלו, כמעט והפיל עציץ וכוס מהשולחן.

הוא: יוצא לבית משפט חוזר עוד שעתיים, תסתדרו?

אני: (מקסימום נשלוף ציפורניים, אין כמו קאט פייט טוב "על הבוקר") ברור בוס

והיא בשתיקתה...... משהו מוזר לי כאן

יושבת עם עלמת החן על זה וזה וגם על ההוא וההיא, כמו שכל מזקירה טובה היתה עושה, בכלל לא מבינה מה בישלו לי....

כעבור שעתיים, טלפון לנייד שלי.

הוא: קחי את הצעצוע החדש שלך ותרדו למטה, יש לי הפתעה בשבילך.

בן זונה, רק הוא יודע איך להקפיץ לי את הלב, להרטיב לי את התחתונים, להדליק לי את הקופים.

פתאום כל הגוף נמלא אוויר, כאילו דחסו לי גז הליום לגוף, כולי מתרוממת, עוטה חיוך מלא וממזרי על פני, מביטה הישר לגב' וואט אבר בעיניים ואומרת לה:

כנראה שהחפיפה הסתיימה, נרד לאכול צהריים ?

עדיין לא פתרתי ביני לבין עצמי אם היא בעניין, מבינה בכלל מה קורה כאן או שלמעשה אני זאת הכבשה, התמימה, הנאיבית ???

הגב' מתרוממת מכיסאה, מושכת את תיקה ואומרת לי: כן יש רעב, אני מניחה, אחרייך.

בלחיצת כפתור שרות ההודעות פנוי לעשות את עבודתי נאמנה, נעילה על הדלת והופ לחניון אליו, אל תוך מושבי העור המפנקים, שוקעת במושב הקדמי לידו, עם משקפי שמש ענקיים שמסתירים את הבזיק הממזרי בזוית עיני.

נוגע בברכי קלות, מדבר על הא והיא וההוא, מי אמר למי ומסמן לי על שקית סופר פארם שמחכה לי שם.

נכנסים בשדרה של הגלים למלונית האהובה עליינו.

מקבלים חדר ענק עם ג'קוזי ל- 10 אנשים, לא ברור אם ישנם עוד מצטרפים....

קצת מוזיקה - ארוחת צהריים כנראה לא תהיה פה.

ואז הוא פונה אלי בנונשלנטיות: תעשי לה חפיפה, אני סומך עלייך.

בשקית הסופר פארמית, סבון מקציף כזה של אמבטיות קצף מפנקות ועוד שפורפרת קטנה ונחבאת אל הכלים של חומר סיכה (בנזונה)

שתינו באמצע הג'קוזי, אני בהחלט חופפת אותה ולה והוא על קצה המיטה מסתכל, בוחן, מתמלא בזיקפה.

מסמן לי להביא אותה אליו, שטופה, חפופה, רטובה

מתיישבת באמצע הג'קוזי ל- 10 אנשים, עכשיו תורך ליצפות.....

ל צ פ ו ת !

ANTICIPATION !

 

לפני 10 שנים. 6 במרץ 2014 בשעה 20:51

one day 

im gonna find you

im gonna get you

in gonna get ya get ya get ya

one way

or another .....

לפני 10 שנים. 31 בדצמבר 2013 בשעה 18:23

חלפת עם הרוח 2013, לא השארת הרבה רושם (לפחות עלי), מאחלת לעצמי ולכל מי שמצטרף, שנה אזרחית מוצלחת מלאה בשגשוג כלכלי והרבה הרבה אושר :)