שיגרה, עצוב לי בשיגרה
זה כבר כמה זמן שאנחנו בשיגרה/פגרה
תוהה אם יש אחרת, ששוברת לו את השיגרה, שהוציאה אותנו לפגרה.
תוהה על עצמי אם אוכל לפזול הצידה, למלא את החלל הריק, אם אהיה מסוגלת, למגע של אחר.
בימים כתיקונם, לא היתה מחשבה נוספת, פשוט גורפת הרפתקאה חדשה, אחרת, כמו שאני אוהבת
הימים כבר לא כתיקונם מזה הרבה זמן ואת מתייבשת, מתבגרת, מתאכזבת....
הוא לא רואה שאני שם, פתאום הפכתי שקופה, הגיע הזמן לתזוזה.
מתפעלת את פרופיל המיותם שלי (אחר מההוא שהיינו בו שניים)
והפעם נחושה להפוך לו את הקערה על פיה, שיבין שאני עוד שם, במלוא אוני, מחכה... לו.... שיבחין בי.
בפניה השלישית מצאתי אותו, חתיך, חסון, גבוה, מהסוג של "יפי הבלורית והתואר" כזה
נשלט (וזה בסדר) גם כך או כך, המטרה היא לעורר משהו, לבדוק שאת עוד משנה במשהו.
פוגשת אותו בקפה קטן, פינתי, רחוק מהמשרד ומכל נפש חיה שיכולה להכיר בי.
הוא יפה הבנזונה, אפילו גברי משהו, יודעת שלא אוכל לתת לו מבוקשו,
משחקת את המשחק, ברורה, חדה, פוקדת
הוא נמס, כמו שאני נמסה אצל ההוא, ההוא ששכח, שאני פה.
בין רגע מבליחה בי ההחלטה להעלות אותו למשרד,
להושיב אותו על אותו כסא מנהלים שאני מכירה כל כך טוב מלמטה
לשבת על השולחן העמוס ניירת ולתת לו לאכול לי ת'כוס
לאות נקמה קטנטנה שהפכתי שקופה.
נזכרת שיש עוד פגישה לאדון הנכבד שלי, במשרד....
אולי רק לחלוף מול חדר הישיבות מזכוכית, כשהיפיוף משתרך אחרי יעשה את העבודה
אם כך, זה מה שיהיה !
מושכת בעניבת היפיוף ומוליכה אותו לכיוון המשרד, ממלמלת "שכחתי משהו, תעלה איתי רגע ?!"
רומזת בעדינות שאחרי אתן לו ללקק את נעלי העקב ההורסות שההוא קנה.
נשימה עמוקה ופותחת את הדלת, דפיקות הלב מואצות, חוצה את המשרד לכיוון עמדת המזכירות הידועה לשמצה שלי
יודעת שבצעדים בוטחים היפיוף מאחורי, בוהה לי בישבן המענטז, אסוף בחצאית עיפרון, ללא תחתון...
ופתאום שריקה מעבר לראשי: " עורך דין &^%$$, מה הביאך הלום למשרדי?"
אני מאדימה (הם מכירים) ומכריחה את עצמי לחצות את החדר עד לשולחני, מסדירה את נשימתי, מתכוננת לסובב מבט לפגוש את פניו המופתעים של אדוני.
בחצי עין מציצה בלחיצת הידיים, הטפיחה ההדדית על הכתף ולא יכולה להתחמק מהמבט הרושף....אש...שורפת....
טעית? הייתכן שטעית?
אז למה את כל כך רטובה קיבינימט???? לזה חיכית????
בשניה שהסתובבתי, שני הגברים הביטו בי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים
האחד, שלי, כבר במבטו הבנתי את שמצפה לי
והשני היפיוף, בולע אותי מכף רגל עד ראש, עם חיוך זדוני
אדוני מבקש אותו להישאר, "פגישה קצרצרה ואני איתכם", מהההה??? איתכם?? מי איפה, על מה הוא מדבר?
הפגישה היתה קצרה מידי, בטרם נשימתי חזרה, מצאתי עצמי שכובה על בטני, מפוסקת, קשורה, על אותו שולחן עבודה, עמוס ניירת לעייפה,
אדוני מתמקם מאחורי, מרחיב את החור המועדף עליו, סוטר על ישבני
והיפיוף, תפס מקום טוב מולי, דוחף את איברו עמוק לגרוני.
פתוחה וזנותית, מוצלפת מכל גבר, משפריצה נוזלים לכל עבר...
הוא תיכנן לי אותו ....
עם עוד גבר !
(ואת חשבת שאת שקופה, שהשגרה נכנסה בך בלי כוונה....)
