ידעתי שבשביל לקבל את מה שאני רוצה אני צריכה לעצבן אותך, להתמרד לך, להמרות את פיך.
לא שזה היה קשה אחרי השבוע שלא נפגשנו... זה כבר היה לוחץ, לחוץ ובלתי ניתן לדחיה, אצל שנינו.
ובכל זאת ניסיתי, כבר בטלפון עניתי לך קצרה, נכנסתי בך, מכינה את הבאות, לקבל ממך מכות, השפלות..
כבר כמה זמן שאני חושבת שאתה רך מידי, מוותר לי, מעגל פינות....
אז מצאתי את עצמי כפותה ידיים רגליים עם ישבן באוויר, שיערות ראשי בידך, מטולטלת לכל הכיוונים, הקרופ עושה את דרכו לצד ימין ושוב לשמאל, אתה לא מקפח שום
צד, יאמר לזכותך, ואז עברת לכף ידך העצבנית, "זה מה שרצית?" נכנסת בי ללא התראה, מפרק את כל ההתנגדויות, מועך אותי עם רגלך על ראשי, גופי מתפוקק
מהחדירות שלך, תלויה על המנוף שלך בלבד, בלי יכולת לזוז, אתה מרים אותי מהשיער קרוב אליך, ולוחש לי "תשפריצי בשבילי, זונה קטנה"...
ועכשיו, כשאני כותבת, דואבת, עם סימנים על הישבן שלא משתמעים לשום פנים, יודעת שהצלחתי, מחוייכת... מרוצה....
לראות אותך בפועלך, לא ריחמת עלי, אולי קצת... עכשיו אני יודעת, איך להוציא אותך מכליך, שתתכנס לעצמך ותתן לי את מה שאני רוצה
נכון, שאני יכולה פשוט לבקש, אבל אני הרי "אחרת", לא רגילה ולא מתיימרת, צריכה קצת אקשן/טיזינג, לא מעניין אותי לבקש את המנה שלי, את מה שמגיע לי, רוצה
לקבל אותה בכח, שתתהפך עלי, לראות את עיניך בורקות משיגעון, מתה על זה. בגלל זה אנחנו מסתדרים, שנינו לא רגילים ותודה לאל על כך.
זה היה אחד הימים היפים שלנו, פירקת אותי לגורמים, לנוזלים, לדמעות ואספת אותי חתיכה חתיכה, לאחת "אחרת" ושלמה.
מתה עליך שאתה עושה את זה, מחזיקה ממך, כבר אמרנו שאנחנו מוצלחים יחד...
ולגבי ה"שיחה".... אני מאחוריך בכל החלטה, קלה או קשה, אאסוף אותך חתיכה חתיכה לשלם אחד ומושלם, כמו שאתה :)
שלך
