|
|
|
אני מודה, זה הרבה יותר נוח ובהתחלה אפילו ממכר
נוח לכתוב הודעות ובמיוחד לגשת להיסטוריה
מה גם שאפשר לכתוב הערות על כל מיני כאלה שעניינו אותי פחות.
אני יכולה לחכות בסבלנות, עד שאחד מכם יאריך לי את המנוי, אני יכולה להאריך לבד(אבל זה הרבה פחות כיף)
ואני יכולה פשוט להציע גמול- אבל אז זו לא תהיה נתינה אמיתית כי היא תהיה תלויה בדבר.
מעדיפה לחכות חמישה ימים. מקסימום- אוריד את הזהב מעליי.
ובדיוק אחריי שהחלטתי לסיים את זה
בדיוק אחריי שהגעתי למסקנה
בדיוק אחריי שויתרתי על החדר הסגור שלנו
קיבלתי
מפתח.
ולא סתם מפתח, ולא במובן הציורי של המילה-
באמת קיבלתי מפתח.
לא סתם מפתח-
כזה שפותח חדר שיש בו בדיוק את מה שאנחנו צריכים ואת הדבר החשוב ביותר-
דלת אטומה.
אולי זה סימן שאני בכל זאת צריכה להנות ולהעניק לנו את החוויה האחרונה?
לפעמים, כשמאד רוצים משהו, מתכוונים ונכונים- הוא מגיע.
לפעמים, כשאין עוד לאן ללכת- זה קורה.
אבל לפעמים, בעוד שזה קורה ועושה כל כך טוב
בעוד שזה סוחף ומעתיק נשימה
בזמן שזה שובה את הלב ואת כל מה שמסביבו
קורים דברים אחרים.
לנו יש את העולם הזה שלנו, שאני מניחה שלא יותר מידי אנשים,
אולי מלבד כמה חברים קרובים, יודעים שאנו כאלה ויש בנו כמיהה כזאת.
לחלקנו אולי אפילו ההבחנה הזו עוזרת ומסדרת את החיים.
בשביל הרווקים- הכל פתוח
בשביל הגרושים- גם
בשביל הנשואים- זה קונפליקט בלתי נגמר
אני לא אומרת את זה כנשואה, אלא כמישהי שנדלקה על אחד כזה.
הוא זה ש-
גרם לי לרחף תוך פחות מיממה
גרם לי להחסיר נשימה
נתן לי יד כדי שלא אפול
ליטף וסטר
נתן ואסר
אחרי כל כך הרבה זמן ששכחתי בכלל איך זה להרגיש כלבה.
למרות שזה וטו מבחינתי,
למרות שאני נזהרת מזה אינסוף פעמים-
זה קרה.
והוא נכנס לתוכי והוא רובץ במוחי
והוא חלק מההנאה שלי.
יש דברים שצריך לעשות, גם אם ממש לא בא.
ויש דברים שאסור לעשות, גם אם ממש בא.
להיות איתו זה אחד מהם.
לצערי.
הכל נגלה אליי
כל ההזדמנויות פתוחות בפניי
כמו בחנות ממתקים
רק להושיט וזה שלי
כמו ירקות בשוק
שאוספת לתוך השקית
כך גם אתם
"בני הכלוב"
כולכם יכולים להיות שלי
אך אני איני רוצה
רוצה לחכות למיוחד
למרות שזה קשה לברור את האחד
כשאני לא רואה את אף
אחד
מכם
במצב שכזה
להודעות יש כוח
אך עדיין לא פגשתי מישהו שהשתמש בהן בתבונה מספקת,
במינון המוקפד וברגישות הידועה כמו השולטים האחרונים
שהיו לי
הותיקים
מאז עבר כל כך הרבה זמן
והמילים היחידות שאליי נגלות
הן מילות החכמים, הגדולים ממני
שכבר הגדרתי מראש שהם גבול עבורי
כי מעל 35 זה קצת גדול לי מידי
מה יקרה אם אתאהב בשולט שלי?
מה שכבר קרה פעם
מלחיץ
אך יכול לקרות
ואני מעדיפה למנוע את מה שתלוי בי
כמה קשה לחשוף את האמת
אבל כמה קל להתגעגע למילים
יהיו כאלה שיגידו שאני "רדודה" ולא לענות למישהו כי הוא שלח לי "רק" "היי"
יהיה מאד לא בוגר מבחינתי,
אך לדעתי זו כל התורה.
בעולם שכזה
שהרקע שחור ומצד שמאל נשלטת מגורה
כל מה שנשאר זה שאתה
האמיתי
תוסיף אש למדורה
האש לא תגיע אם לא תתאמץ ותשקיע
אם לא תדבר מהלב
ועליי תתחבב
כמובן שדרוש הרבה יותר מחיבוב
אבל זו ההתחלה
מילים יכולות לגעת
ותמיד נמשכתי למשוררים
לא החופרים
אלא האמיתיים
והכנים
אלה שאת ליבי
שובים
synergy
וכך זה תמיד קורה.
בלי הכנה של ממש ובלי גירוי חיצוני.
זה מפתיע אותי כל פעם מחדש
אך אני כבר מזהה את המרגש
מולקולות הריח ממזמן עשו את דרכן לאפי
איך להגיב לזה אני לא ממש יודעת
כי זה פשוט לא מתאים
כך באמצע החיים
אני עסוקה! אין לי זמן לזה עכשיו....
אבל להעלים את זה לא כל כך אפשר
אני יודעת שזה חזק
אבל מה אני יכולה לעשות?
מזל שרק אני בחדר
ואין אחרים שיכולים גם לדעת
מזל שזה לא מגיע לשכנים
כך, בלי שום הכנה מוקדמת,
כולי עסוקה בכלל בדברים אחרים
אני
מריחה
את
עצמי
זה כל כך קשה ללמוד ופי כמה וכמה זה קשה שכל מילה שניה בחומר הכתוב מזכירה לי את החשקים והרצונות שלי.
ואני אסביר:
שבוע שעבר למדתי לקראת מבחן בסוציולוגיה של החינוך, ונחשו מה מצאתי שם? יחסי שולט- נשלט...
התכוונו שם למשפחה שהיא בתפקיד השולט והילד שהוא בתפקיד הנשלט.
היום היה לי מבחן ביסודות פיזיולוגיים של ההתנהגות ולמדתי על כאב, אופיאטיים פנימיים ושאר רצפטורים שונים הקיימים בגוף בהקשר של חום וקור.
גם כאב וגם שולט? מבחן אחרי מבחן?
ואז אני עוד תוהה לעצמי למה אני מפרסמת מודעת "דרוש שולט" שכזאת...
חיי הסטודנטית קשים הם, במיוחד אם היא אמורה להתמודד עם חומר לימוד שכזה, במיוחד אם ההורמונים שלה מרקיעים שחקים,
ובמיוחד אם היא חובבת בסד"מ...
אז אם מישהו כאן במקרה קשור לחומר הלימוד
אז לפחות שיהיה אחראי מספיק לפרסם מספר למקרה חירום.
מקרי חירום מעין אלו, שתוקפים אותי 24/7
יש לי פרופיל אחר , עם שם ומידע רב.
המון סיפורים ושלל פנטזיות.
הוא נדחק לפינה משאבדה הסיסמא והחלטתי שכנראה זה גורלו.
עוברת שלב, אבל זוכרת לעד את כל מה שטמנתי בחובו.
זה גם כתוב שחור על גבי לבן, אז אפשר להתעדכן מפעם לפעם.
לא יודעת איפה אתקע את היתד הבאה.
אולי איתך, אולי איתו, ואולי בכלל אגלה עוד דבר או שניים על עצמי.
אני אוהבת לכתוב ומבטאת כך את מה שאני מרגישה הכי טוב.
את הפרופיל בחרתי "לזנוח" כי אין לי אליו כל- כך כוח.
בשביל מה ההגדרות אם אפשר להתקדם ולראות?
שמחה להתחדש בבלוג חדש ותודה לזה שנתן לי אותו מוזהב :)
סופ"ש נהדר ותקופת מבחנים פוריה לסטודנטים מבנינו!
synergy.
