בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוח של אמת

בתוכי מחשבות נרקמות, סודיות ומפותלות.
איני יודעת לאן אלך, אך אני יודעת מהיכן אני מגיעה.
יחד איתי תהיו עדים לחוויה
לפני 10 שנים. 21 באפריל 2014 בשעה 8:21

את עמותת על"ם בטח רובכם מכירים.

אני חושבת שהם עושים עבודת קודש.

בעודי קוראת את אחת הכתבות שלהן שהתפרסמו ברשת, על נערה שעובדת בעיקר בזנות וכחשפנית, תפסו את עיניי שתי הפסקאות  הללו:

 

איך נראה סוף השבוע האחרון שלך?

 

"מיום שלישי בערך הייתי על אמ.די עם חברה (החומר הפעיל בסם האקסטזי, נ"ז). ביום חמישי הגעתי לדנג'ן לעבוד, עליתי פעמיים לבמה, עשיתי סשן, משחקי שעווה בעיקר: מטפטפים עלי שעווה, שמים לי מחסום, כיסוי בעיניים, מצליפים בי, משחקים עם קרח, דבק סלוטייפ על כל הגוף, אני מופיעה בכלובים. התחלתי עם זה גם בחודש החמישי להריון".

 

כשהתחלת לעבוד בזנות.

 

"זה מקום שמקבלים שם את כולם, אנשים עם סטיות ופטישים מוזרים. כולם שם צריכים איזה כאב. הייתי נשלטת, וזה עושה טוב שמישהו שולט עליך, זה לא כמו צו בית משפט שבו המדינה בוחרת שתצייתי לחוקים. זה מענג אותי וגורם לי להרגיש טוב. זה כמו מונית שמסיעה אותך לאן שאתה רוצה במקום שאתה נוהג, אני לא מתאמצת לעשות שום דבר. אני יודעת שאני אדחיק את זה כמו הרבה דברים שעשיתי בחיים שלי".

 

עכשיו.....באמת? באמת אלו הן הבנות(אני אפילו לא קוראת להן נשים) שעומדות בתוך הכלובים? שעוברות את הסשנים? באמת? בנות שבקושי מלאו להן 18 שנים והן מתקרבות למקומות האלה כדי לעשות כסף??

 

אני לא יכולה לתאר עד כמה משהו נצבט לי בלב.

נכון, יש שיגידו שאם לא בדנג'ן, אז הן ימצאו מקום אחר, אבל אני חושבת, שמקום שמציג את עצמו לאנשים שיודעים במה הם מתעסקים, בעל גבולות מאד ברורים, צריך להבין שאין מקום להעסיק בנות כאלה בדנג'ן.... זה סותר את כל גבולות הבדס''מ!

 

וכאן, ממקומי הקטן, אני מקווה שהבקשה הזו תגיע למי שהיא צריכה להגיע.תזיז אסימון, שניים, או הר אסימונים שלם.

 

לא חסר בוגרות ב"שוק" שיסכימו לסשנים פומביים, בבקשה אל תלכו לבנות כאלה. זו בושה לכל מי שלוקח חלק בזה!

 

מצטערת, אבל נגמרו לי המילים. עדיין מזועזעת.

 

קישור לכתבה המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4511502,00.html

לפני 10 שנים. 30 במרץ 2014 בשעה 20:50

23:04 כותבת לבלוג מזה כמה חודשים

אז....לאן בעצם אנו הולכים?

איך מה שעשיתי היום מקדם אותי לאותו מקום?

איך האנשים שסביבי עוזרים לי בדרכי לשם?

ואולי בכלל יש כאלה שכלל לא עוזרים, אלא להיפך

איפה נמצא זה שיילך איתי יחד באותה הדרך

שיגלה איתי דרכים חדשות, מפות חדשות

איפה אני בדרך הזו?

אקטיבית/פאסיבית/אמביוולנטית/נעלמת

איך אני רוצה שהדרך תראה ומה יהיו גווניה? איזו מוזיקה תתנגן לצידה ואילו פרחים יעטרו את שולייה

- - - - - - - - - -  - - -

עייפה ממחשבות. עייפה מיום שהתחיל כל כך מוקדם

- - - - - - - - - - - - - -

מקלחת

- - - - - - - - - - - - - -

 23:53 אחרי כוס תה וקצת צ'יריוס בצלחת.

נכון, זה לא בריא לאכול בערב, אבל אני משתעלת וקצת דבש יכול לעשות לי טוב.

במקלחת נזכרתי באיזו תכנית שהייתה לי עוד מהקיץ של השנה שעברה(2013) ושעדיין לא מימשתי אותה...

שאני שומעת בסביבה הקרובה המון אנשים בעלי תכנונים מאד דומים, אבל לא התכנון שלי....

וזה מלחיץ עכשיו להתחרות מול האחרים, למרות שאני חושבת שאני יחידה ומיוחדת.

המון השקעה....ואם זה לא יצליח? וחבל על הזמן....

ואנשים מסביבי עוד רגע מגלים את הרעיון שלי...ואז הוא כבר לא יהיה מיוחד.

אחחח...תובנות המקלחת. השקט המימי הזה.

מים

המון מים

זכרונות נשכחים, דביקות, נשיקות, השענות לקיר

נשיקה, שיער

קירבה, חום

כל האקסים רצים בראש, סינון תכונות, "את זה אני רוצה...", "כן, בדיוק ככה..."

"אבל....גם זה היה מיוחד.."

מתערבב. הכל מתערבב.

כל כך הרבה מחשבות.

--------------------

00:00 מפרסמת.

לפני 10 שנים. 28 בדצמבר 2013 בשעה 13:12

פסיכולוג

נשלט

בידי

פסיכולוגית 

מדומה

ומתלונן על זה.

 

בדיחה? ממש לא.

 

מוזמנים לקרוא:

 

http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4469570,00.html

 

 

לפני 10 שנים. 27 בדצמבר 2013 בשעה 21:45

הפשט אותי במבט

 

עכשיו

 

אני לא צריכה יותר מזה

 

הפשט אותי

 

תפוס עם השיניים את החולצה ופשוט אותה מעליי

 

בידיים רוטטות לטף את רגליי

 

מהמפשעה ועד לעקבים

 

חמם אותי, גרום ללהט שבי לעבור לך בין האצבעות

 

נשום אותי, הסנף אותי מכל מקום שרק תבחר

 

ואם תעצר במקום אליו חושיי יובילו אותך

 

אז תתענג

 

כולך

 

וכשתסיים, הסט את שערי הצידה כדי שצווארי יהיה חשוף לשליטתך

 

קצת בהיר קצת שחום, צמא לרוק שלך

 

ללשון שחוקרת

 

וכך כשאני עומדת למולך ואתה גבוה ממני

 

מגיע מאחור נשען על הקיר

 

מצמיד אותי אלייך כשגבי לחזך

 

וראשי נופל לאחור נותן לך מקום

 

לפלוש, לגלות

 

ובתוכי בינתיים רטובה

 

נצמדת אלייך יותר

 

אוחזת בראשך

 

נשאבת לריקוד שלנו

 

זו סינרגיה מוכרת

 

היינו שם

 

רוצה להסתובב, לחבק כמו שצריך

 

אבל נהנת מהטירוף

זזה מצד לצד

 

מעוצמת הריגוש.

 

עכשיו מולך,

 

סובבת אותי אלייך,

 

כל כך התגעגעתי לטירוף, מסננת בשקט

 

כל כך התגעגעתי אלייך, אתה כבר שומע בבירור

 

מחזיקה בצווארך וממאנת לנשק

 

נהנת מהעיניים שלך

 

שבוחנות אותי

 

כמו אז

 

מתקרבת אלייך ונסוגה

 

חוזרת למקומי

 

נותנת את הרשות לך

 

רוצה להסניף

 

להיזכר

 

מחזיקה בך

 

מרגישה אותנו קרובים

 

אוהבים

 

מתענגים

 

כל כך קרוב לנו.

 

נישקת

אחת

שתיים

שלוש

ארבע

חמש

ספרתי בלב.

 

עצרת.

 

חיבקת.

 

 

 

לפני 10 שנים. 14 בדצמבר 2013 בשעה 12:56

נראה שכחת מי אני

נראה ששכחת מקיומי

נראה שכל מה שהיה בתוכי חצי שנה היה רק שלי ולא שלך

נראה שכל מה שהרגשתי היה מנוכר הוא לך

נראה שאני כותבת את זה לך.

 

אחרי כמעט חודשיים בהם מגע קרוב בניינו לא היה

לא הבעת שום רצון בחוויה

מכשול קטן בדרך אותך הרחיק ממני

מכשול קטן בדרך הביא אותנו לסיום

 

סיום שהיה אמור לקרות ממזמן

ודחינו ודחינו

והנה אני כאן

כשאתה שם רחוק

ואפילו לא שואל

לא מתעניין, לא בודק, לא מתגעגע

 

עם האדישות הזו תמיד היית

עם האדישות הזו רציתי אותך

עם המיוחדות והייחודיות שקורנת ממך

עם השקט הפנימי שגרם לי לרצות אותך

עם הקול שנכנס לתוכי ורוצה אותך לראות

 

כל מילה שכתבת, בתוכי נשארה

כל מילה שכתבת, בתוכי נזכרה

 

אך היום, אחרי כל הציפייה הזו

אחריי כל מה שהייתי מסוגלת לתת לך

אני חושבת שנראה שכך היה עדיף

ובעצם, 

אם היית רוצה, נראה שמזמן היינו נשארים.

 

אתה מיוחד

כל כך מיוחד 

שמיותר לציין

עד כמה

כל דבר שקצת קשור לעולם שלך

מזכיר לי אותך. 

 

חורף נעים. 

לפני 10 שנים. 6 בדצמבר 2013 בשעה 9:35

אני לא יודעת מי מכם מכיר את הקבוצות בפייסבוק "תכירו את ידיד שלי" או "בחורים שווים בין חברות" וכו', אבל לאחרונה אני עדה לתופעה מאד מוזרה:

קצת רקע לגביי הקבוצות הללו למי שלא מכיר: 

מדובר בקבוצות של בנות בלבד, בהן הן מעלות תמונות+מידע קונקרטי לגביי ידיד/אח/מכר כלשהו שלהם: מאיפה הוא, בן כמה, מה לומד, מה מחפש וכו' וזו מתוך מטרה למצוא לו מישהי, אחת מאותן בנות שחברות באותה קבוצה. 

בשלושת השבועות האחרונים כמה בנות החברות בקבוצה מעלות פוסטים של גברים שפונים אליהן בצורה הבאה:

"רוצה להיות שפחה שלי?"

"אפשר לשאול שאלה? בא לך לצפות בשני גברים..."

וכו' וכו'

 

עכשיו- למה אני מעלה את זה? 

 

כי באמת מעניין אותי לדעת מה אתם חושבים....

לי זה נראה ילדותי ולא מתאים. גם לי עולם השליטה עושה את זה, אבל בטח שלא אציג את זה לבן זוג העתידי שלי על ההתחלה. 

חשוב לי שהוא יידע מי אני ורק אז אוסיף את העניין הזה. 

למה נשלטים/שולטים (אם מגיע שיקראו להם ככה) עושים את זה?

מוצאים את הקבוצות האלה בפייסבוק כפלטפורמה להשגת סקס מהיר/סקס על רקע בדס''מ?

 

אותי זה מקומם- שגבר אמיתי פונה ככה לאישה.

לא משנה באיזה צד הוא ולא משנה כמה חרמן הוא. 

 

זהו,

 

נגמרה הרומנטיקה?

 

נגמרו החיזורים?

 

לפני 10 שנים. 2 בדצמבר 2013 בשעה 12:41

מסתבר שהספריה באוניברסיטה בה אני לומדת איבדה את הספר "סיפורה של O"

מה שאומר שאני לא יכולה לשאול אותו. 

אשמח לשאול אותו מאחד מכם :)

וכמובן להחזיר!

למתגוררים באזור חיפה/תל אביב- מוזמנים להשאיר לי הודעה ונתאם. 

תודה!!

 

SYNERGY

לפני 11 שנים. 28 בספטמבר 2013 בשעה 0:03

לא פעם אמרו לי שזו סדרה אדירה, ואף פעם לא הייתה לי מספיק סבלנות כדי לצפות בה. 

עד שאחותי החליטה לעשות שימוש יעיל בVOD ולעשות מרתון של "האנטומיה של גריי".

טוב, זה שהתמכרתי זה ברור. 

עוד רגע אנחנו מסיימות את העונה השנייה והתחלנו רק אתמול!

מלבד השמחה שלי לגלות מושגים שלמדתי עליהם, 

אני חושבת שמדובר בסדרה מאד רלוונטית שאפשר להשליך אותה על המון דברים שרלוונטיים לנו בתקופה הזו.

תו"כ הצפייה הגעתי למצב שאני פשוט מנהלת דו- שיח עם עצמי על החיים. 

מעניין לא?

לצופים מבניכם-

לא יכולתי שלא לקחת את הקשר של איזי-אלכס מול הקשר איזי-דני(חולה הלב)

ולהתמוגג מכמה שההבדל הקטן עושה את ההבדל הגדול

איך במילים, עיניים בורקות, חיוך אמיתי- הוא גורם לה להתרגש ולהיות שלו.

ואלכס- נכון, חתיך הורס, אבל הוא כבר קוטלג אצלה תחת "היזיז המזדמן החתיך והנגיש"

 

כולנו(או לפחות רובנו) רוצים להיות דני, אבל איכשהו תמיד נגררים ללהיות אלכס.

 

לילה טוב.

 

לפני 11 שנים. 25 באוגוסט 2013 בשעה 20:59

בלילה שכזה חושבת על מה לכתוב- 

על זה שעושה לי טוב

על כל הפנטזיות שעוברות לי בראש

על כל הקונפליקטים של החיים

על הלימודים

החברים

האהבות

החוויות

 

חושבת איך הכל מתערב במין עיסה שכזו, שמעורבבת חזק בעזרת המיקסר/רוח סערה שכזו או אפילו הוריקן. 

החיים וכל שאר הדברים. 

זה שכבר חודש לא היה בחיי, זה שנזכר בי פתאום משומקום, הדתי מהטיול, הדתל"ש שהכרתי לאחרונה והנשלט שעזבתי בתבונה. 

כל כך שונים אחד מהשני ולכולם מכנה משותף- אני. 

כל אחד צייר חלק ביצירה הגדולה הזו שלנו וכל מה שנותר לי הוא להחליט באיזה צד של היצירה אני רוצה להיות, איזה צבע אני רוצה לחוות ומאיזו זווית אראה את מה שאני רוצה לראות. 

למעשה, זו לא החלטה כזו קשה, כי בתוך תוכי אני יודעת מה אני באמת רוצה. העניין הוא שכל שאר הדברים שלא אבחר בהם משנים את האופן בו אסתכל על הבחירה האחת שלי: מתי אבחר בה, איך, כמה אתלהב ממנה וכמה אחשוב על מה שלא בחרתי. 

לא יודעת איך זה אצל כל אחד אחר, אבל לי מאד חשוב להיות שלמה לגמריי עם ההחלטה שלי. עם ההשלכות של מעשיי. 

אם משהו יראה לי לא נכון, אברח ממנו גם אחריי שהוא התרחש. 

ולפעמים, עמוק עמוק בפנים, עוברת לי המחשבה של :"למה אני צריכה את כל זה...?" 

הרי זה מסובך כל כך. 

אולי עדיף לחתוך לגמריי עם כולם ולא להשאיר שריד, אף לא קטן?

אולי כדאי לבחור דרך חדשה, לחשוב יותר?

 

לא באמת יש לי תשובה, אני כולי מבולבלת כהרגלי. 

 

מובלת ע"י הטירוף

 

ובנימה אופטימית זו:

nesesito tiempo y signales para ser segura y seguir con mi locura

 

לפני 11 שנים. 23 ביולי 2013 בשעה 19:44

אז הייתי מצחצחת את החדר

אם הייתי כלבה שלך באמת   

הייתי מסדרת הכל במקום  

אם הייתי כלבה שלך באמת   

הייתי דואגת לאוכל שאתה אוהב ולשתייה  

אם הייתי כלבה שלך באמת  

הייתי מנקה ממך את קשיי היום  

מבריקה אותך תחת המים החמים ועוטפת אותך במגבת  

אם הייתי כזאת בשבילך  

הייתי מכינה לך את הכיסא שלך  

מתכופפת ומלטפת לך את כף הרגל  

טועמת מעט וממשיכה כמו שאתה אוהב  

אם הייתי כלבה שלך  

אז הייתי יורדת לך באיטיות  

לשמור על האנרגיה שעוד נשארה מהיום המעייף הזה  

אם הייתי כלבה שלך  

הייתי עושה לך הופעה פרטית בזמן שאתה שרוע על המיטה  

הייתי מפיחה בך שלווה ותשוקה עצומה  

הייתי מתקרבת אלייך ומבקשת אישור לנשק  

לטעום את אדוני שוב ושוב ושוב  

אם הייתי כלבה שלך   

הייתי מתקרבת ורוצה לחבק  

מאחלת לך לילה טוב  

מניחה עלייך את הראש  

וחולמת איך כל זה קורה