רוח של אמת

למה? כי הרבה זמן לא התרגשתי

מיועד לגברים בלבד

גילאים 25-38

לא נשואים

מאזור המרכז

מה אני מחפשת?

מישהו שישכנע אותי למה כדאי לי להיות בת הזוג שלו ליום שישי/שבת בערב לאן שהוא יבחר.

שכנוע בפרטי- כמובן. אהיה מחוברת לצ'אט בשעתיים הקרובות, לטובת אלה שלא מנויים.

זו לא הצעה מוליכת שולל. אני רצינית למדי.

נסו אותי 😄

דרך העיניים שלך ראיתי הכל

את עולמך המשוך במכחול

דרך שפתייך דיברת, שיתפת

דרך ידייך- נגעת, אהבת.

ואני משתוקקת

כשהתקרבת- הולמת את פעימות ליבך

סופגת מעט מהריח, למרות שאתה לא כזה קרוב.

מתרחקת מעט, לא מביטה,

כשאתה אומר לי את מה שנוגד את ה"אני" שלי.

מתקשה כל כך

לא ככה חשבתי שנעביר את הזמן

מצפה כך כך לרטט שלך

לתחושה, לאחיזה

לזו שאתה לא מתאמץ בשבילה והיא נובעת ממך בטבעיות

ונושמת עמוק

ושוב

ולא מבינה איך המצב פתאום השתנה

תוהה אם אני צריכה לוותר על העיקרון שלי

תוהה אם לעגל פינה

אם להסתיר את המצב מעצמי

רק כדי לזכות בעוד רגע במחיצתך

לא, זה אסור.

יש דרך אחרת.

לא, אני לא מסוגלת לחלוק בך.

לא מסוגלת להיות כלבה שלך. רק כלבה שלך.

לא.

רציתי לתת את כולי והכנת לי משבצת לתפקיד אחד בלבד.

לא, משבצת אחת לא תתאים לי.

אצטרך לפחות חמש.

מקווה שתמצא את מה שליבך מבקש.

לא רק הוא, אבל בעיקר הוא.

SYNERGY

כבר שנתיים, כמעט, שבאותה שעה ובאותו מקום, אני עושה את מה שרבות לפניי עשו כבר היום.

מעדיפה את השעה המאוחרת.

חוששת מעט מלהעיר מישהו,
אבל בעיקר כדי להתמכר לחוויה.

כך במשך שנתיים, אני וזרם המים.

החוויה הזו התחילה הרבה לפניי אותן שנתיים, אך רק אז, היא התחילה באמת להיות טקס.

כך, בסוף המקלחת, אחריי שכולי כבר נקיה, מגיע הרגע הכי מהנה בחוויה. ככה, שנתיים.

ובשבועות האחרונים, משחזרת שוב לתודעתי, אני מעזה לחשוב עלייך.

נזכרת בכל רגעי הטירוף. בעיקר בראשונים, כשהיינו סגורים על עצמנו.

נזכרת ביד שלוחצת חזק על צווארי,
נזכרת בספאנק שלא ריחמת לתת,
נזכרת באותו יום שרצית שאתאפק, ובקושי הצלחתי...

נזכרת במבט שלך.
מהופנטת בחוויה.

וזרם המים, זורם לאותו כיוון, כמו תמיד.

ממתינה, עדיין ממתינה.
וזו המתנה קשה,
ומורטת,
ומטריפה,
וגורמת לי לחשוב מה יהיה בה.

באותה הפגישה.

1:30 לא נרדמת, לבד קשה לי ללכת לישון.

רק יודעת שאני מחכה המון זמן.

רק יודעת שהמחשבה עלייך מתחילה ביום ונגמרת אי שם בלילה.

לא מבינה איך בשנייה פשוט כאילו לא עבר הזמן.

איך בשניה, מעצם נוכחותך הוירטואלית, הכל שב וחוזר אליי.

איך כל חוויות הפגישה האחרונה וזו שלפנייה וזו שלפנייה נצורות בתוכי כל כך חזק.

ואיך שבשנייה, אני נהיית שלך, בלי בכלל להניד עפעף- פשוט, תיקח.

ואיך ההמתנה הזו, הכל כך נוראית, שמה אותי בלוח זמנים שמתארך אוטומטית, כי אני לא יכולה ואז אתה לא יכול והציפייה הזו, הכל כך מורטת עצבים, כבר לא נסבלת, אלא מנוטרלת ללא הצלחה.

*

*

אני מנסה כל כך להיות אדישה.

מנסה לא להראות לך כמה אני מתרגשת.

בכל זאת, עבר המון זמן.

אני מנסה לשוות הרגשה של "לא אכפת לי מתי..." ו"קשה לי לחכות, אבל בקטנה..."

מעניין אם אתה קורא אותי מבין השורות.

יודע שבסוף כל שורה, אמורים להגיע המוני סימני קריאה ונקודות עורגות..........

*

*

כל כך מקווה שאתה לא יודע

כל כך מקווה שבמקרה לא תקרא את הפוסט הזה

כל כך מקווה שתופתע.

בדיוק כמו בפעם ההיא, הראשונה.

*

*

אוקיי,

אז אחכה עוד יום יומיים

ובינתיים,

אנשך את השפתיים.

מדמיינת אותך.

כמו שדמיינתי בעבר.

מדמיינת אותך- תמה, שואל, מבולבל, לא מבין איך אני....אני....אוהבת את זה כל- כך.

לא מבין איך אני משתגעת אחריי הטירוף ומריחה אותו ממרחקים.

מדמיינת אותך מדמיין חוויות בראשך, אותי בכל מיני מקומות.

כשאתה משתגע

וצווארי תפוס בידך.

מרגישה את אחיזתך.

מתענגת.

משמיעה קולות שמזמן לא שמעת.

שהטריפו אותך.

בעודי מסדרת, שלא יהיה בלאגן, שלא יהיו פירורים והכל יישאר במקום.

OCD תוך כדי סקס- רק אני יכולה.

עדיין לא משתחררת

עדיין כבולה

עם עצמי.

איתך מותרת וכבולה עם עצמי.

היינו ממשיכים עם הטירוף לו היינו יכולים.

נוגעים, נוגעים.

הייתי מעלייך.

כי יותר מידי זמן עבר מאז שהייתי מתחתך.

הייתי מביטה בך.

באור חיוור אך נחוש.

מתקרבת ונותנת לך לנשום אותי.

מתרגשת והנשימה מתגברת.

לא גומרת.

עדיין לא גומרת.

נותנת לך להרגיש כמה חם לי- כמה אני חמה.

נותנת

ומרוב עייפות

נרדמת.

כל כך הרבה זמן שלא הייתי כאן

ואני מטפטפת רק מקריאה של עמוד "הדרושים"

קוראת מודעה ועוד מודעה

ואומרת: "אולי אני הבאה?"

קוראת ומתלבטת אם לשלוח

יודעת שעדיף לי מזה לברוח.

כי כשזה מתחיל, זה לא נגמר

והטירוף הזה לא בריא.

לא עכשיו, ולא עם כל אחד.

מתלבטת  אם לשפוך את שאני מרגישה בבלוג

מתלבטת אם לכתוב שוב.

אני כל כך אוהבת.

מעין התניה שכזו, נכנסת לכלוב וגופי מתעורר.

מזכיר לי את הטירוף.

האסור, בעיקר.

חופשת הסמסטר הגיעה, הזמן הפנוי צף לו, ואיתו גם העבודות הזמניות.

החלטתי למלצר באחד מבתי הקפה הקרובים כזכר לימי פוסט הצבא בהם מילצרתי להנאתי... באמת נהנתי :)

פתאום, לאחר 7 השנים הללו, וכנראה גם לאור לימודי הפסיכולוגיה, התחלתי כל כך לשים לב לאינטראקציות של אנשים

בבית הקפה ואפילו השגתי כמה תובנות.

אשמח לשתף אתכם בכמה מהן:

זוגיות בגיל מבוגר:

לא פעם נתקלתי בבית הקפה, בזוגות מבוגרים( 70 פלוס) בהם האישה ממש מבטלת את הגבר שמולה באמצעות זה שהיא מזרזת אותו, צועקת עליו ודוחקת בו.

לא פעם נתקלתי בגבר שרוצה "להתפרע" ולהזמין משהו טעים יותר/משמין יותר, והאישה דיכאה אותו ואמרה לו שלא.

בשני המקרים אי אפשר להתעלם מהעובדה שהגברים קיבלו את זה ושתקו, אבל לי בפנים זה כל כך הפריע....

בהקשר הזה,

נחשפתי ללא מעט זוגות( לא צעירים) שיושבים יחד והאישה מדברת בטלפון בעוד רק שניהם יושבים בשולחן....

היה מקרה אפילו שהגשתי לשניהם ארוחת בוקר זוגית וששניהם סיימו את הארוחה והאישה עדיין הייתה בטלפון.

חשוב לי לציין שאני ממש לא חושבת שהם עושים זאת 'בכוונה' אחד לשנייה, אבל אני תוהה היכן המודעות?

כבר באתם למסעדה, אז לא תשקיעו את הזמן הזה כדי להיות באמת יחד ולדבר על דברים שאתם לא מצליחים לדבר עליהם במהלך השבוע?

תבואו רק כדי להשקיט את "מצפונכם הזוגי" לצאת מהבית ולאכול?

קשה לי, קשה לי להבין את זה.....

מקרה נוסף שהבחנתי בו, וזה דווקא לא בין בני זוג:

אמהות שיוצאות עם הילדים שלהם למסעדה ומדברות בטלפון.

הן אוכלות, הילדים אוכלים, והן בטלפון.

כאן אני תוהה איפה היחס והאינטראקציה כלפיי הילדים שאיתה בשולחן? שוב, היציאה מהבית היא רק כדי למלא את המחוייבות ההורית?

באמת חשוב לי לציין שאני נתקלת בכל המקרים: נתקלתי באבות מקסימים שהגיעו עם ילדיהם למסעדה ודאגו להם כל כך, נתקלתי בזוגות שמדברים ואוכלים ובזוגות שכלל לא היו צריכים את האוכל כדי לדבר וישבו רק על שתייה.

אני בוחרת לציין את מה ששמתי אליו לב ותהיתי איך אפשר לנהל ככה אינטראקציה... בין ילדים להורים ובין בני זוג.

למה אישה חושבת שהיא יכולה לצעוק (לא חייב בקולי קולות) על בעלה בציבור ולבייש אותו ולמה אמא מבלה עם ילדייה ובעצם מרותקת לפלאפון שלה?

הלוואי ואנשים היו מצמידים לעצמם מראה, כדי שיראו את ההתנהגות שלהם ולא יתפלאו מנין צצות הבעיות והמחלוקות.

אני חס וחלילה לא מתיימרת להיות מושלמת וחסידת הזוגיות הנכונה, פשוט חשוב לי לעודד לאיזשוהי הסתכלות בונה על החיים, על המשכיותם.

אני חושבת שלהיות ביחד כשנמצאים יחד- זה הבסיס, וכבוד הדדי- זה הבסיס, ואם שניהם מתקיימים אז תפרח זוגיות טובה והורות מצויינת.

הפוסט הזה מתייחס להיעלמות לאחר צ'יטוט עם מישהו בצ'אט של הכלוב.

מכירים את זה שבא לכם למצוא מישהו מעניין להתכתב איתו בצ'אט?

קרה לי אתמול.

נכנסתי לצ'אט, הכרתי מישהו נחמד ואז גיליתי פרט מידע שגרם לי להבין שאין סיכוי שאני ממשיכה את השיחה עם אותו אדם.

מצד אחד, זה כל כך לא נעים להגיד למה אני מרגישה ככה, מה גם שהאדם השני בטוח יבקש לדעת למה אני מרגישה ככה, וזה עוד יותר לא נעים ומוביל לשיחה של "את שיפוטית", "תני לי סיכוי"....בעוד אני ממש לא מעונינת.

ואז, אני בוחרת באופציה שתמיד נראית לי הטובה ביותר: להתעלם.

פשוט ככה. בלי לקבל ביקורת, דברי תוכחה ושאר הטפות מוסר.

אני יודעת עד כמה זה לא לעניין, אני פשוט כ"כ למודת ניסיון בעניין הזה, שאני באמת צופה את המשך השיחה הלא נעים ומעדיפה להתעלם ממנו.

הייתי שמחה לדעת אם יש עוד "מתעלמים" כמוני, ולהבין שאני לא הנוראית היחידה.

קלישאתי לומר- אבל זה באמת נעשה ממקום של מיזעור אי הנעימות של שני הצדדים.

SYNERGY

ההרגשה הזו

שאיקס הוא כל עולמי, והוא בדיוק מה שאני רוצה עכשיו

ואז איקס נעלם וכל מה שאני רוצה זה אותו

להיות איתו, לחוות איתו, לנשום איתו,

איקס מתרוצץ לי במחשבות, בתהיות

בחלומות,

כל סיטואציה שקשורה בצורה מסויימת לאיקס-

מזכירה לי אותו, ורוצה אני רק להיות איתו.

ואז-

מגיע וואי.

בשקט בשקט, מבלי שבכלל זכרתי שפתחתי את הדלת.

וואי מציג את עצמו, במלוא הכנות והיושרה,

וואי מגיש את ידו לידי,

וואי פורט את מציאותו ועולמו בפניי

ואני-

שרק לפניי שנייה עיכלתי את איקס,

חושבת על וואי.

איקס- בהחלט נעלם לו.

אני נזכרת בו מידי פעם,

אבל מכניסה לעצמי לראש,

כי זה שאיתי, זה מי שבאמת רוצה להיות איתי,

במציאות, בעולם ובדמיון

איקס, מאחלת לך המון הצלחה

וואי- אני שמחה שהכרתי אותך.

בוקר טוב :)

חלומות-

פרויד ורבים אחרים דיברו על המשמעות שלהם

אפילו לקבלה יש דרך לפרש אותם

ואני, עם כל חלום שאני חולמת, אני מבינה כל- כך הרבה דברים....

זה שאני מינית וזה מה שבעיקר נמצא לי בראש(בחלק הלא מודע כמובן) אני יודעת (אני כנראה לא יודעת עד כמה זה נמצא לי בלא מודע)

אבל החלומות שלי אומרים לי עד כמה...

חס וחלילה, אני לא חולמת על סצינות עסיסיות ומגרות. ממש לא.

אבל-

אני חולמת על משחק מיני עם ידיד

אני חולמת על בגידה

אני חולמת על פומביות

כל אותם הדברים, שכל כך אסורים, אבל יחד עם זאת, כל כך מגרים.

כבר מספר חודשים שהחלטתי שאת הקשרים הלא רציניים שלי סיימתי

שהחלטתי לעבור שלב.

ואז נכנסתי לקשר רציני, שכנראה לא היה נכון ומתאים, לאור זה שחלמתי כמעט בכל יום איך אני בזרועותיו של אחר.

ונפרדתי, והיום אני כבר לא חולמת על בגידות, אלא סתם על ריגוש מיני. (שכנראה חסר, אבל אני לא הולכת להתפשר בלהשיג אותו בכל מחיר. סטוץ נחשב מחיר)

בכל מקרה,

אני חושבת שזה חשוב שנהיה מודעים לעצמנו, לסובב אותנו, וגם לחלומות שחבויים בנו.

לדעתי כל אלה יכולים לתת לנו תמונה די טובה על מי שאנחנו ולהוביל אותנו לעבר מקומות שאנחנו באמת רוצים להיות בהם.

למקומות שיעשו לנו טוב בריא, ולא טוב חולה. (עם כמה פשטני שזה נשמע, זה הכי אמיתי, לדעתי, שיכול להיות)

סופ"ש נעים לכולם :)