רוח של אמת

והנה אחריי שנתיים חוזרת למקום הזה וקוראת אותי כפי שגם אתם קראתם בבלוג.

הייתי בטוחה...בטוחה! שלא אוהב את מה שאקרא... שאסלוד, שאביע תמיהה, שאכחיש כל קשר שלו אליי... והנה, אני ממש מחבקת אותו בשתי ידיי.

קוראת פוסט ועוד תגובה ועוד אחד ותוהה איפה כל היצר הזה היה בתקופה האחרונה. עד כמה תיעלתי אותו לדברים אחרים, עד כמה היו מחשבות כאלה והרהורים... עד כמה התגעגעתי למגע מהסוג הזה שרובנו כאן אוהבים, עד כמה הוניליות שבי הכתיבה את המקצב ועד כמה געגוע יש כאן עכשיו.

עברו שנתיים מאז הביקור האחרון, והאמת שלחזור לכאן מרגיש כמו לצאת מהארון(לא יצאתי כי אני לא בתוכו, אבל מניחה שזו תחושה דומה בשביל אלה שכן..). כמה ביטוי, כמה פיתוי, כמה משחקי מילים, משחקי צלילים ומגע כזה שלא נוגע. 

איפה היית? תגידי איפה היית? 

עולה בי שורה משירם של בית הבובות...

אני חיכיתי בחלון....שתחזרי...

ואת אפילו לא ענית...

ועכשיו תוהה עד כמה הייתי לא הייתי

עד כמה רציתי להיות ולא הייתי

עד כמה אני היום

נרגשת להיות כאן. לחזור.

בטוחה לכתוב

בטוחה להיות

Synergy

בזמני הפנוי. יחסית.
ללא מחזרים מיניים וללא פגישות מפתות.
אם היה מדובר לפניי 4, 5 שנים....בטח כבר הייתי ממהרת לפגישה כזו.

ועכשיו, סתם משוטטת בדרכי, מחפשת קשר "רציני" שיחבק אותי אליו ויגאל אותי מזמני הפנוי והרטיבות שלא נגמרת.

כדי להתעלל בעצמי(יותר) גם ראיתי אתמול(בפעם הראשונה) את 50 גוונים. יודעת שרובכם כאן לא המלצתם וגם אני לא השתוממתי, אבל משהו שם גרם לי לבעור ועדיין...בוערת.

מפוצצת באנרגיה.

מפוצצת בחוויות עתידיות שעוד לא קרו.

מרגישה שבחוץ מרגישים. מרגישים?

נ.ב.
למען הסר ספק-
יש לי חיים(טובים!) וחברים(אמיתיים!)
ופעילויות מגוונות בהן אני לוקחת חלק, אבל משהו בי, משהו גדול בי, רוצה משהו נוסף ואחר. כמו זה שתיארתי.

הזדמן לי וזו הזדמנות מיוחדת במיוחד, להתחיל לעשות הליכה בים. 

תמיד גרתי קרוב(יחסית) אליו, תמיד אמרתי "אני אעשה את זה כשיהיה לי זמן", אבל אף פעם לא לקחתי את עצמי ועשיתי את זה. כבר!

והנה, נקרתה בפניי הזדמנות מיוחדת וכבר כמה ימים שאני צמודה עד מאד לאהבה ישנה, שתמיד ידעתי שהיא שם, אבל חששתי להתקרב. מידי....

לא מאמינה שזה קורה. מתרגשת במלוא מובן המילה. 

בסה''כ ים...אומרת לעצמי מצד אחד ולא מפסיקה להתרגש מצד שני. 

ממלאת את תמונות הגלריה בפלאפון במזח, בשקיעות, בגלים שוצפים ובחיוך שממלא לי את הלב. 

יש הזדמנויות שצריך לחבק בשתי ידיים, ומסתבר שים בחורף- זו הזדמנות קסומה ואמיתית. 

נרגשת. 

על שום ההרגשה שפרטנרים לעבודה מוצלחים יותר ממני.

לא בדיוק. ליד...

שלושתנו התראיינו לאותו תפקיד. יש עוד תפקידים כאלה במקומות נוספים אבל רצינו מקום ספציפי.

אחת התקבלה.

אנוכי השלמתי שלא התקבלתי ופניתי להילחם על המקום המועדף הבא.

למועמד השלישי הוצע מקום במקום שכולנו רצינו להיכנס אליו. מקום נוסף.

ואני שוברת את הראש- 

אולי עברתי מהר מידי לחלופה הבאה? מה זה אומר עליי? שלא באמת רציתי את האפשרות הראשונה? שאני עוברת מהר מידי לחלופה הבאה מבלי אפילו לעבד כמה רציתי את הראשונה ומבלי להילחם עליה?

שוברת את הראש במחשבות.

קיבלתי את העדיפות השנייה.

הוא לא קיבל את המקום בעדיפותנו הראשונה. משום מה 

נ.ב.

שכחתי לציין שנודע לי על המקום הנוסף במקרה. לא מהם. קצת צובט לי בלב כי אנחנו בכ"ז עובדים יחד, אבל מצד שני- מבינה שכל אחד נלחם את המלחמה שלו. 

האהוב שלי.

זה שמחבק אותי וגורם לי להרגיש כל-כך בטוח.

האהוב שלי.

זה שמקבל אותי על כל רבדיי.

האהוב שלי.

זה שהכרתי לפניי שנה, נפרדתי, חזרתי, נפרדתי וחוזר חלילה, 5 פעמים.

האהוב שלי.

אתה.

אתה שיודע כמה סוערת אני יכולה להיות בתוכי.

אתה שיודע כמה הלב שלי גדול ומכיל אותך.

אתה שמרגיש את החיבוקים העזים שלי.

שמרגיש את הפעימות שלי בכל חלקי גופי.

אתה.

אהוב שלי שיודע לתת לי להיות אני.

שיודע בדיוק מה אני אוהבת.

איפה אני אוהבת להרגיש אותך.

שגורם לי להיאנח בקצב המתאים, וכשלא מתאים, להמשיך עוד קצת.

אתה, שקורא אותי בלי לספר לי איך.

אתה.

שחיבוקים איתך הם מצרך נדיר, יקר ומדהים.

שנשיקות הן מפתח ללמצוא אותך.

שלחישות באוזן זה ממתק מענג.

שהיקי בצוואר זה עונג צרוף.

אתה.

שלהסתכל אל תוך עינייך זה רגע מהפנט.

אתה.

שכל כך כל כך שולט.

זו הצהרה הצהרתית לכתוב את זה כאן,

אבל כתבתי.

אני אוהבת אותך.

מרפי שכזה,

4 פעמים השאלתי את 50 גוונים מהספריה, ועוד לא הספקתי לקרוא.

תמיד הוא מגיע עם עוד ספרים שהזמנתי, ואני משאירה אותו לסוף.

אשמח אם אוכל להשאיל ממישהו מכאן ואפילו מוכנה לקבל איזו בקשה קטנה לאות תודה.

Synergy.

עצום לי את העיניים והובל אותי לשם
לאותו מקום שהיינו בו מזמן.

תוליך אותי אחר שובל הריח שלך
זה שאני כל כך אוהבת

חבק אותי, מידי פעם, כשנעצור לנשום או סתם לחלום.

גע בי חזק כמו שרק אתה יודע, תן לי להרגיש כל אצבע, כל שריר שלך.

הצמד אותי חזק לצווארך ותן לי לשאוב אותך, יחד עם הריח של הבושם והזיעה.

היצמד אליי, קרוב, תן לי להרגיש אותך מזדקף מולי, עומד, רטוב על הגבול, עוד לא נכנס.

שם בדיוק, הישאר שם. זוז לאט, יותר מהר, בקצב הנשימות, וכשאוציא אנחה, תכניס את כולך.

לפי הנשימות שלי, לפי הרצון שלך.

עמוק ככל יכולתך.

הוא הציג לי את עצמו.

מקום מגורים, תחום לימודים, מקצוע.

בשטף השיחה הוא גם הזכיר שהוא דתל"ש.

הוא רצה לשבור את הקרח

והתחיל להראות לי תמונות שלו מהפלאפון.

עצר ורצה שאתמקד באלה עם הספידו, השרירים.

כאילו רצה להוכיח לי את מה שיש לו.

ואני מסתכלת, בוחנת, מנסה להבין למה דווקא את אלה הוא שולף.

מניחה הנחות ומשתפת אותו בהן.

מתחסד מצידו ואומר שרצה רק לעורר עניין בשיחה בניינו.

-

באוטו התנשקנו.

בדרך כלל אני זו שמאתרת דרך להגיע ולהיות מעל הנהג.

הפעם הוא איתר את דרכו אליי.

לא הבנתי איך הוא בכלל הצליח להשתחל.

הוא גבוה והרכב קטן.

-

כשהגענו לחניה אצלי הבנתי שזה היה האלכוהול.

הבנתי שלא משיכה היא זו שגרמה לי להחזיר לו מגע.

רצה לעלות אליי.

הסברתי לו שזה לא מתאים לי.

ואז,

כשאזרתי אומץ אמרתי לו משהו שלא חשבתי שאוכל להגיד למישהו שאני רואה בפעם הראשונה.

אמרתי לו, שמכל המפגש שהיה לנו, הבנתי שהוא מנסה להציג מישהו שהוא לא.

שהוא מנסה ממש, אבל בפנים יש משהו אחר.

חששתי מהתגובה שלו לזה, אבל קיבלתי חיבוק.

הוא אמר שהחבר הכי טוב שלו אומר לו את זה תקופה ארוכה.

ובסיטואציה הזו התרגשתי ממש. משום מה.

הרגשתי שנגעתי בו וזה חזר אליי בחזרה.

-

הוא בחר לישון עליי.

הניח את הראש שלו על רגליי ונרדם.

באוטו.

לא רציתי לזוז.

הרגשתי שהוא צריך את זה.

היה לי קשה לראות כמה הוא צריך.

אז נשארתי.

-

נשיקה ועוד אחת.

היה מיוחד.

לא זוגי, אבל מיוחד.

-

ובתוך תוכי,

ממש בתוך תוכי,

רציתי ללחוש לו: "אתה נשלט".

-

אבל החלטתי לסיים עם האבחונים לאותו ערב.

נפרדתי

ואמרתי שלום.

למה מהיר?

כדי שלא אצטרך לחשוב פעמיים,

כדי שלא יהיה לי זמן להתחרט ולחשב כל צעד.

אני מחושבת להחריד והייתי שמחה לשחרר את זה ממני.

הייתי שמחה לזרום עם מה שנרגיש.

לזרום עם מה שנרגיש יכול להיות לדבר אל תוך הלילה, להתנשק עד שהשפתיים ישרפו או פשוט לעמוד זה מול זו ולהבין שאנחנו לא באמת מעניינים אחד את השנייה.

מהיר כדי שלא תספיק להיקשר אליי ואני לא אלייך, כדי שהכל יתבסס על רושם ראשוני, משיכה ראשונית, קול וריח.

למה בלי מידע מקדים עלייך?

כדי שלא אתבאס מהעיסוק שלך

מהמיקום שלך בארץ וכתוצאה מזה המרחק שלך ממני

שלא אתבאס מזה שאתה אוהב חתולים ולא כלבים

כדי שלא אעשה בראש חישוב של מה היה קורא אילו.... ופשוט "אסתפק" עם מה שיש

למה בלי הכנות מיוחדות? ממממ זה ברור

לא בא לי ללבוש את השמלה הכי יפה

לא בא לי להתרגש כל היום לקראת הפגישה

ולא בא לי לדמיין איך זה יכול להיות.

בא לי שזה פשוט יהיה איך שזה באמת אמור להיות.

גם אם זה אומר שזה לא יהיה, כי באותו רגע לא ירגיש לנו נכון.

הרבה מכם ביקשו שאכתוב ואתאר מה היה.

העוגה התחלקה כך:

85% שחשבו שיקבלו סקס מהיר.

10% נשואים שבכ''ז ניסו את מזלם

5% שהגעתי איתם לשיחה שהיה ראוי שממנה נמשיך למה שהצעתי.

אבל, איכשהו זה לא קרה-

חיפשתי משהו שעדיין לא מצאתי.

אני כלל לא מופתעת שכך זה הסתיים.

כן, עדיין נשאר בי החשק לחוויה שלא אצטרך להחליט איך היא תתחיל ואיך תיגמר.

אולי נעשיתי פחדנית ולהיפגש עם מישהו בלי להכיר יותר מידי נהיה משהו שלא ביכולתי?

אולי....