רק יודעת שאני מחכה המון זמן.
רק יודעת שהמחשבה עלייך מתחילה ביום ונגמרת אי שם בלילה.
לא מבינה איך בשנייה פשוט כאילו לא עבר הזמן.
איך בשניה, מעצם נוכחותך הוירטואלית, הכל שב וחוזר אליי.
איך כל חוויות הפגישה האחרונה וזו שלפנייה וזו שלפנייה נצורות בתוכי כל כך חזק.
ואיך שבשנייה, אני נהיית שלך, בלי בכלל להניד עפעף- פשוט, תיקח.
ואיך ההמתנה הזו, הכל כך נוראית, שמה אותי בלוח זמנים שמתארך אוטומטית, כי אני לא יכולה ואז אתה לא יכול והציפייה הזו, הכל כך מורטת עצבים, כבר לא נסבלת, אלא מנוטרלת ללא הצלחה.
*
*
אני מנסה כל כך להיות אדישה.
מנסה לא להראות לך כמה אני מתרגשת.
בכל זאת, עבר המון זמן.
אני מנסה לשוות הרגשה של "לא אכפת לי מתי..." ו"קשה לי לחכות, אבל בקטנה..."
מעניין אם אתה קורא אותי מבין השורות.
יודע שבסוף כל שורה, אמורים להגיע המוני סימני קריאה ונקודות עורגות..........
*
*
כל כך מקווה שאתה לא יודע
כל כך מקווה שבמקרה לא תקרא את הפוסט הזה
כל כך מקווה שתופתע.
בדיוק כמו בפעם ההיא, הראשונה.
*
*
אוקיי,
אז אחכה עוד יום יומיים
ובינתיים,
אנשך את השפתיים.