|
|
|
ומעודי לא הייתי אסירת תודה כול כך..
הגבר שמוכן להיות שם בשבילי בכול עת,
תודה על אהבה כמו שרק אתה יכול לתת,
תודה שאתה נותן לי לתת לך את כול כולי..
המילה ׳לרגלייך׳ מקבלת את המשמעות שתמיד רציתי שתהיה לה כשהעזתי להרים את העיניים למעלה .
רק משום שזה לא המקום היחיד שבו אני מתקיימת אצלך.
עד שהכרתי אותך בכיתי מרוב תסכול..
תודה שלימדת אותי שאפשר לבכות גם מאושר.
אני אוהבת אותך,
מלך שלי 3> {}
( מחר בבוקר אני אראה לך עד כמה :-*)
לפני כמה ימים פרסמתי כאן שאני מרגישה הרבה יותר שלמה להיות ״ נשלטת״ מאשר ״שולטת״.
אני אהיה כנה: במהלך התקופה שהגדרתי את עצמי כ׳מתחלפת׳, היו לי התנסויות משני צידי השוט.
ומאז יצא לי לשמור על חלק מהאנשים שחוויתי עימם גילויים שונים של המיניות הבדסמית.
שולטים- נשלטים, מתחלפים..שולטים שרוצים להיות נשלטים, מתחלפים שרצו שאני אשלוט בהם..
אני לא יודעת להגדיר את המילה ״ שרמוטה״ , ולהערכתי אינני כזאת, כי לא קיימתי יחסים עם הרבה גברים.
אבל מי שכן , הפתיע אותי לאחרונה לרעה וזאת משום שלאחר שפרסמתי שבחרתי צד , אז
כול מי שהיה איתי כנשלטת, או כשולטת , וקיווה לסיבוב שני בהיפוך תפקידים, הופתע לגלות שבחרתי צד..ושינה יחס. כי אם ני ״ נשלטת״ אז כנראה כבר לא חשוב לו להמשיך להיות ידיד שלי. אני כבר לא ״ מוערכת״ בעיניו.
סבבה.
אז בעיניי, חבל מאוד ששברגע שהבנת/ם שלא יהיה לכם ׳סיבוב שני׳ איתי כי אני לא ״מתאימה ״ לקריטריונים שלכם, שכחתם איזה רגעים חלקנו. כמה גילינו אחד על השני.
חבל שהשקעתי בכם זמן מאמץ ומחשבה.
חבל שברגע האמת, הוכחתם מה שווה ״ החברות שלנו״.
וכמה אתם אפסים.
לא משנה שאין דבר כזה ״ סיבוב שני״ מבחינתי כול עוד יש לי בן זוג.
מה ששכחתם, זה שדעה תמיד יכולה להשתנות. וצדדים תמיד אפשר להחליף. ובהנחה שיגיע יום, שבו אחליט שוב , ״ להחליף צד״,
אתם הפסדתם.
רק כי הוכחתם כמה צרים היו האינטרסים שלכם.
תמיד אני אפתח את הבלוג, בזמן הכי לא מתאים. אני צריכה לישון עכשיו, אני אמורה לקום עוד שלוש שעות לעבודה.
נו טוב. בהיעדר פנקס ועט, אכתוב כאן.
אני גאה בעצמי על השבוע האחרון. עבדתי קשה, וראיתי תמורה נאה .
אבל התמודדתי גם עם דילמה והצלחתי לצאת ממנה באופן חכם. זה קרה משום שהתייעצתי ולא פעלתי בפזיזות.
אני עובדת בשני מקומות. ובאחד מהם, עבדתי באירוע צהריים. לצערי האירוע גלש מעבר למתוכנן , ופחדתי שלא אצליח להגיע לעבודה השנייה בזמן. שלוש שעות קודם לכן, התחלתי לחשוב מה לעשות. אם אני אבקש להשתחרר מאוחר יותר מהעבודה שהייתי בה באותה העת, יכולתי להסתכן בלעצבן את האחראי ולהיות מפוטרת. אילו הייתי מאחרת לעבודה השנייה, הייתי עלולה להפסיד אותה ולהרוס את שמי הטוב.
אילו זה היה תלוי בי, והייתי פועלת על דעת עצמי, הייתי מנסה להספיק את שתיהן. אחרי הכול, אני צריכה את הכסף. רק שזה לא היה אפשרי כי מישהו היה נפגע. או האחראי שלי בעבודה בצהריים, שהוא היה צריך לסיים את העבודה שלי, מה שלא בא בחשבון, או העבודה השנייה, שלא הייתי מסוגלת להגיע אליה בזמן. האבסורד הוא ששם היו מוכנים לקבל את האיחור שלי. כמובן, עד גבול מסוים.
אני מודעת לזה שאני צעירה וחסרת ניסיון. ולכן, לרוב לפני כול מעשה שאני חושבת לעשות, אני מתייעצת ושוקלת.
והגעתי למסקנה שאי אפשר גם וגם.
אז ביטלתי בעבודה השנייה.
נכון שהייתי צריכה את הכסף, אבל חשבתי, ואני מאמינה שזה נכון, שעדיף להפסיד משמרת , מאשר את מקום העבודה.
ובגלל שזה הבלוג בכלוב, וכאן אפשר לשחרר החוצה את מחשבות הbdsm שלי, הנה משהו חביב לשישבת:
הרבה פעמים אנחנו אומרים, ״ נסחפתי״ ,״ לא שלטתי בעצמי״ ועוד תירוצים. זה קורה לעיתים רבות לבעלי פטיש. נגיד, בשביל הדוגמא (סתם כי אני בחורה ועלה לי לראש) בחורה עם חיבה לבגדי פטיש שנכנסת לנוקס וקונה מגפיים שקשה לה ללכת איתם רק בשביל שהיא תוכל לספק את הפטיש שלה לנעליים האלו.
אם זה נראה בסדר, כי בתכלס זה לא מזיק, אז תמיד יש את הדוגמא על הבחור ההוא שהלכת איתו כי הוא היה ב- To Do List שלך, ומצאת את עצמך בחוץ ברחוב בשלוש לפנות בוקר בלי כסף בעיר זרה אחרי שהוא זרק אותך מהבית שלו כי הקאת עליו . ולא באשמתך, כי הוא לא שאל אותך אם מותר לגמור לך בפה ואת לא היית מודעת לרפלקס ההקאה שלך, כי עשית גרון עמוק יותר מפעם אחת בחיים שלך.
אחותי פעם אמרה לי, שיש שני סוגים של אנשים. אלה ששולטים בפטיש, ואלה שהפטיש שולט בהם.
אני אומרת שאין דבר כזה. יש אנשים שהפטיש שלט בהם, עד שהם החליטו שהם שולטים בו.
עובדה. אני למדתי לעשות את זה.
תמיד כשאני אתיישב מול הדפים הלבנים של הבלוג הזה אני כבר אוכל לחוש איי שם מאחורי הראש שלי את המילים מתחילות לזרום החוצה בסחף שמתאים למפל במקומות הרחוקים שחוסכים במשך שנה כדי להגיע ולראות אותם ממרחק מה, בטוח , כשיושבים על התיק מול פק״ל קפה בטיול של אחרי הצבא. האצבעות שלי רועדות , כי גם הן מרגישות את כול הנושאים שבוער לי לבטא את עצמי בהם.
ומי שמכיר אותי יודע שאני בדרך כלל נסחפת כשאני פותחת בדבר מה ואז מחליפה נושא לצורך השלמה. זה בדרך כלל מאריך את הסיפור.
״הוא אמר לי , את תהי הראשונה.
עניתי לו - לא! אני רוצה להיות היחידה!״
לאורך כול הזמן הזה, מאז אותו יום שבו גיליתי את המיניות שלי במקום הכי נמוך בתל אביב, ניסיתי להגיע למצב שבו אוכל לגדול בקשר מונוגמי עם אדם , גבר. השהות פה לימדה אותי שבין שאר התפיסות המעוותות והתגובות המוזרות למצבים לא נורמטיביים יש כאן גברים שהרגו את המונוגמיה , או הוסיפו לה תבלינים חזקים ומשתלטים. נגיד, זוג ״מונוגמי״ ביחסים פתוחים. סבבה, אני לא שופטת. אבל אני תמיד סירבתי להאמין בזה. שהמונוגמיה מתה. ראוי גם לציין שהרבה בכול הקשור לתפיסות שלי השתנה במהלך הזמן הזה.
לטוב ולרע. ( אני רוצה להאמין שלטובה)
אז נכון שאני לא מושלמת, והנה הגיע גם הזמן שלי.
אני לא יכולה לדעת עד כמה זה מתאים לי, אבל כול כך טוב לי. סוף סוף מצאתי את הגבר שלא נמצא איתי רק כדי להשכיב אותי, ואני לא מפסיקה להתענג מהגילויים החדשים של הכבוד שהוא מעניק לי. ואין לי שמץ של מושג למה מגיע לי כול הטוב הזה, ובינינו? אני גם לא רוצה לשאול. אני רקב יודעת להגיד שזה שונה יותר מכול מה שהכרתי עד היום.
אני במערכת יחסים.
זהו.
