המשכיות

הרבה אנשים שואלים אותי מה המשמעות של יחסי ניצול. יחסי ניצול זה לזהות אצל אדם אחר חולשה ולנצל אותה לטובתכם האישית.

לפעמים אני אוהבת להיכנס לויקיפדיה ולקרוא מונחים בתחום הפסיכולוגיה. זה התחיל אצלי כשהתחלתי לחפש תשובות למצבי, ולמה אני נמשכת או אוהבת את מה שאני אוהבת.

אני נמצאת כרגע..נראה לי שבסוג של מצוקה.

מצוקה-דחק.

כי בימים האחרונים יש לי מחשבות על כאב. ומאחר שאדם היגיוני אנוכי, ואני מוצאת את עצמי במצב שבו המחשבות האלה אינן משהו שאני מצליחה להתנתק ממנו, מה שאומר שאני כנראה צריכה להתמודד עם זה. אני מאמינה שברגע שמתמודדים עם משהו, זה קצת מוריד את הלחץ ממנו.

אם זה מבחינת בדסמ, שזה המקום הבריא ביותר מבחינתי (עד כמה שזה יישמע מוזר) אז זה בעייתי, משום שיש לי בעיית אמון קשה. אני לא מסוגלת לפגוש מישהו שאני לא מכירה ולבקש ממנו להכאיב לי. וגם אם אני מכירה אותו ולא סומכת עליו. אני מרגישה שזה מסוכן. מה גם שאני לא מזוכיסטית ( אולי יש לי נטייה קלה כזו, אבל באופן כללי היא מעולם לא דחפה אותי לבטא את זה באמצעות הפקת הנאה מינית מכאב).

בעייה נוספת שאני מרגישה שמתעוררת- זה שבד"כ שמתעורר אצלי רצון לחוות משהו, המחשבות האלה גורמות לי  להתרגש, ולדמיין. אני מבחינה במצב שונה שקורה אצלי כשעולות המחשבות על כאב, כי זה לא גורם לי להתרגש, זה עושה לי מחנק בגרון.

כחיילת עם שירות משמעותי בצה״ל, אני מכבדת מאוד את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה. 

אני מבטיחה לא להזניח את זה, וכנראה עוד אכתוב על זה פוסט.

אבל כרגע, אני חווה פרידה מסוג אחר. 

גיליתי שהאקס שלי ( כ״כ עצוב לומר את זה) חסם אותי והוריד אותי מהפייסבוק. 

הוא לוחץ עלי דרך חבר משותף לקחת את כול הדברים שהשארתי אצלו. משהו בי מתפתה להשאיר לו את זה. אבל לא. אני אצטרך לעשות את זה . 

אני אוהבת אותו, ואני כן חושבת עליו. למרות שאני לא יוצרת קשר. הוא מנגד.. נראה מאושר. 

מעניין אותי מה יש בי שגורם לגברים פתאום למצוא אהבה חדשה, ולהיות מאושרים שנייה אחרי שאני הולכת. כי זו לא פעם ראשונה.

למה זה לא קורה גם לי..

איזו תקופה קשה..

לא קל לי להיות ילדה שמטיילת בעולם שבו כולם נראים כמו זרים, אבל אני יודעת איפה שהוא עמוק בלב שעוד ישנם כמה אנשים טובים באמצע הדרך..

ממש לא קל לי לפרסם את הפוסט הזה פה ובעיקר גם לא לכתוב אותו שוב. אבל אני מנסה בכול מקרה, כי התקווה טרם עזבה אותי.. 

השבוע עולה בתל אביב ההצגה ״ המשרתות״. ואני מתעדת לדדות על עקבי עד למרכז על מנת לצפות בה. 

עם זאת, אם לא יימצא/ תימצא פרטנר/ית מתאימה לדבר, אני עשויה למצוא את עצמי צופה בהצגה לבד. 

אני כותבת את זה כאן, כי אני לא מאלה ששואלים ״ מאין יבוא עזרי״, אלא מנסה לעזור לו למצוא גם אותי. אם יש פה מישהו ממכרי שמעוניין לבוא ולצפות עימי בהצגה- או בשישי הקרוב במועדון הד׳אנגן בשעה 21:30 או ב״חנות״ בשבת בערב- מוזמן לפנות אלי בהודעה פרטית. אני לא נושכת נורא חזק, אלא אם כן מבקשים ממש יפה :-).

ורק השבוע שוטר שפנה אלי בדרישה לקבל פרטים מזהים אודותי התרשם עמוקות מהנימוס שלי. בעולם מקביל הייתי צריכה לקבל פרס, ולא דו״ח..

לכול מי שתוהה מדוע אני מחפשת את הפרטנר/ ית דווקא כאן, אז התשובה היא שבין כול הסוטים, הכרתי כאן גם כמה אנשים טובים, ולמעשה- הם קהל היעד שלי. 

זאת ההזדמנות שלכם. 

אז יאללה, מי בא?

אני חושבת שאחד הדברים הכי טובים בזוגיות, זו היציבות שהיא נותנת.

זה מה שהיה לי בחמישה חודשים האלה. 

אמנם עם גבר שלדעת כולם לא התאים לי, כי הפער היה גדול מדי, 

אבל האמנתי שהאהבה תנצח. שכול עוד יש 

תקשורת, אפשר לפתור את הכול. 

שאני אוכל לנצח אפילו את הסטייה. 

מה שקרה בפועל זה עצבים בלתי נגמרים, וחוסר היכולת שלי להיכנע ליצר שלי. 

חשבתי שאני נפרדת מאדם כדי ללכת לדרוך במקומות שבהם עוד לא הייתי, ופתאום אני מגלה שיכול להיות שבכלל לא בא לי ללכת לטייל שם.

לא הייתה בעולמנו טכנולוגיה כליל. ואילו אני צריכה כעת לחשב מסלול מחדש..

עצוב לי.

אחד מהנושאים שעליהם צריכים להקפיד בפרק המילולי בבחינה הפסיכומטרית, אלה שאלות רב משמעות. מה זה אומר? 

זו שאלה שמתארת שיחה בין שני אנשים. אחד אומר משפט רב משמעות, האדם השני נותן את אחת הפרשנויות, והלה אומר לו -״ לא הבנת את דבריי״. 

השולט הבדסמי שהבריא אותי , היה זה שהייתי מסוגלת לדבר איתו בשיחה אחת, ולדבר הרבה בדגש על לחפור, והוא היה מסיים את הלבטים שלי במשפט אחד, ורק אז הוא היה שם נקודה בסוף. נקודה כמו בסוף המשפט הזה.

 מהיום שהבנתי שהוא מתנתק ממני, ניסיתי מאוד לפעול בגישה הזאת. 

להסביר את עצמי במשפט אחד. הכישלון שלי מתבטא כמו בשאלות רבי המשמעות שמציגים בבחינה הפסיכומטרית. 

זה המקום לסיים במשפט אחד, רב משמעות כמובן, כי אני תמיד מי שאני, וזה לא הולך להשתנות. 

הנה: 

״הנשיות שלי שורפת כמו גבר בסוף יום עבודה שמגיע הבייתה ומציץ לתוך הסירים ומתפעל כשהוא רואה בהם אוכל ונכווה מהקצוות כשאני יודעת שלא נולדתי להישאר במטבח

רגשות האשם בוערים בי. 

כבר שנתיים שאני מסתובבת באתר. לומדת, בוחנת ובוררת. 

חוטפת גם. בכול זאת זה בלתי נמנע. 

אני מנהלת רומן ארוך וממושך כמעט עם כול סוגי היחסים שמתאפשרים בעולם הבדסמ.  

בתקופות כמובן.  בהתנסויות.

כולם כול כך שונים זה מזה. על כול אחד אני יודעת לספר , מי הוא, וגם איך הוא השפיע עלי. 

מה היה בו, איך הוא עיצב אותי ובאילו אמצעים הפך אותי להיות מי שאני. 

המכנה המשותף של כולם הוא השם שלהם. לא התפקיד הבדסמי, לא השם הפרטי שלהם,  אלא השם שמלכתחילה סיפק לי את הגירוי לפנות או להשיב. 

תמיד הערכתי אנשים, מכול צידי השוט או הונילה, שבחרו בכינוי הוירטואלי שלהם בשם שלא רימז מה הם מחפשים, אלא פשוט את מי שהם. כפי שהם רוצים להציג לעולם. 

יש בזה אמת.. 

מתי זה כבר יעזוב אותי.. מתי. 

היום יש לי דילמה חדשה. אני יודעת שבדסמ זה בגדול- לבעוט בכול המוסכמות. חלק מזה זה גם העובדה הבלתי נמנעת שבלאפשר לבן הזוג להיות עם נשים אחרות. 

שזו דרך חיים - לא להיות מחויב רק לאישה אחת. 

הבעיטה הזאת , במונוגמיה- עומדת בבסיס הדברים שאני לא מקבלת בבדסמ, ועדיין לא יכולה לברוח מזה. 

אני אכתוב על זה בהמשך . כרגע אני עייפה מדי..

לילה טוב .

לפני שנתיים איבדתי את התמימות. בדיוק.

יש את השיר הזה, ״ אמא יקרה לי״. והיא אכן יקרה לי, אפילו מאוד..

היא העוגן הנפשי הכי חזק שלי. היא הייתה השומרת העיקרית של הכלוב שלי, בבית מחוסר דלתות. 

אף פעם לא יצאתי נגדה, או התמרדתי. 

אמא שלי אוהבת אותי, אבל לא מקבלת אותי כמו שאני. תמיד כשאנחנו מדברות על בדסמ, אני מרגישה כמו ילד הומו, או לסבית, שהוריו מסרבים להאמין שקיים כזה דבר. ותמיד כשהיא לא מבינה אותי, היא מזכירה לי כמה אנשים יש שם בחוץ, שלא מבינים מה זה ולא מתחברים לזה. 

וגם כשהלכתי לאיבוד, למרות חוסר ההבנה, היא .. ניגודיות מושלמת. בתוך הניסיון שלה לשמור עלי היא לא יכלה לחסוך ממני את הביקורת. ״ את יודעת שאני האדם האחרון שאת צריכה להיעלב ממנו. כי גם את המחמאות שלי את לא מרוויחה סתם״. 

האישה שתמיד הרימה אותי כול פעם כשהתרסקתי נפשית, זו שאף אחד לא הצליח להפריד אותי ממנה.. 

עצוב לי שאני זאת שמתחילה לשחרר את הכבלים. 

אתם מבינים, אמא שלי אף פעם לא אהבה את הגברים בחיי, חוץ מאחד. 

האחד שסירב להכניס אותי לבית שלו. 

ולדאבוני, היום כשאני נמצאת בזוגיות מאושרת.. סוף סוף, אחרי לא מעט אכזבות.. 

דווקא היא זו שלא נותנת לי את ברכתה. 

אני לא מכירה אנשים שמנהלים קשר כול כל סימיביוזי כמו הקשר שיש לי עם אמא שלי, 

אם יש מישהו כזה, הוא בטח מבין כמה קשה זה ללכת נגד האדם שליווה אותך כול החיים. 

בבית בלי דלתות היא נעלה את הדלת, 

והיא לא מוכנה לפתוח.