לפני 9 שנים. 15 במאי 2015 בשעה 21:16
אני יודעת שאני אומרת את זה הרבה
ואני לפעמים חוזרת על זה כמו תקליט שרוט.
כמו "חיפה חיפה עיר עם עתיד".
למרות שמה שאני מדברת עליו רחוק מזה שנות אור.
לפני שנתיים הלכתי לדאנג'ן בטעות, בתקופה החזקה ביותר של חיי-
ושכחתי שם את אותה הבחורה שהכרתי במשך 20 שנה.
מצאתי את המיניות שאותה אני חוקרת עד היום, ונכנסתי מבלי משים לתוך מסע הגילוי של חיי.
והוא לקח אותי למקומות שבחיים לא האמנתי שאגיע אליהם.
אז הלכתי לאסוף את הילדה הזאת , ששכחתי באישון ליל על רצפת השירותים המטונפת במקום הכי נמוך בתל אביב.
וכתבתי קורות חיים.
נזכרתי מי הייתי. מה הייתי.
הדבר היחיד שעדיין עושה אותי מאושרת,
זאת העובדה שיש לי עוד דברים לגלות.