כשעוד הייתי בתחילת דרכי, ילדה קטנה ומבולבלת קיבלתי אז עצה, שנשמעהאז גם קצת כמו פקודה : " חבר לפני אדון". הבעייה היחידה שהתעוררה, זה שהקלישאה המפורסמת שאומרת שאת העצות שאנחנו נותנים לאחרים , הלוואי והיינו יכולים לתת לעצמנו, הואיל ולדום הספיציפי הזה היה חשוב יותר להיות אדון ולא חבר. ועד כמה שהוא יכול להיתפס כנדיר בכלוב שרצים הזה, בדיעבד הוא לא היה שונה מכול השאר, שהתיימרו להכיר אותי קודם כול בתור אדם, שיחה אחת, שניים, ומהר מאוד הגיעו איתי לתוך הבדסמ וכול ניסיון שלי לצאת משם החוצה, לפרוח ולהתרומם נתקל בחומה הבלתי עבירה שהם העמידו לי בדמות התרחקות, חוסר תקשורת נאותה והאמרה השקרית של " את לא עושה לי את זה".
תמיד כשהייתי שומעת את זה הייתי מצטערת על זה שהגעתי למצב שבו נתתי להם כביכול את מה שרצו, רק בשביל שאוכל לפתוח פתח למה שאני באמת רוצה. כי בסך הכול ובגדול, רציתי קודם כול לאהוב. ורציתי מישהו שיהיה שם בשבילי, ואני אהיה בשבילו. וזה שאני הייתי רק " נשלטת " בקשר לא אומר שרק אני זו שצריכה לחזר, וכשהתחלתי להרגיש שאני "קצת" רודפת, כי הייתי צריכה את האדם הזה, שגרם לי לרדת כול כך נמוך, שיעזור לי להתרומם גם למעלה, ודווקא אז הם אף פעם לא היו שם. היו עסוקים עם בחורות אחרות, מה שגרם לי לתעב את השיטה הארורה הזו , שנקראת פוליגמיה. כי שם, בעולם המעוות הזה שמתיר "ריבוי נשים " , אף אחת היא לא מיוחדת. ולאף אחת לא צריך להתקשר אחרי שהתעללת לה בגוף ובנשמה וניצלת אותה לצרכיה, אם היא הסכימה, שתזדיין עם עצמה לבד אחרי זה. האחריות שלך הסתיימה ברגע שהיא יצאה מהדירה שלך,או מהרכב שלך, ושעוד תגיד גם תודה שלקחת אותה.
כבר בתחילת דרכי ידעתי שאני לא "רק " נשלטת, ולכן לא הצמדתי לעצמי תפקיד אחרי הכינוי. ידעתי שאני אוהבת גם לשלוט באחרים. אהבתי את האחריות שבזה, את העוצמה שאליה אני מסוגלת להביא גבר , כשאני הופכת לו את סדר המעמדות. אבל גם הגברים האלה שאוהבים להעריץ אותנו- הם אוהבים את זה רק בסתר. תמיד יש להם איזו אישה בבית שהם מכבדים יותר ממך, למרות שהם תמיד מקדימים את התואר "גברתי", בטרם הפנייה אליך. הם יקנו לך, יעשו לך , יבואו עד אליך, ואת תתאמצי להיות שם בשבילם, ולעשות למענם. הם לא רואים את כול זה כשהם חוזרים הבייתה , וברגעים שבהם את צריכה אותם, הם יברחו. יגידו לך שזה לא מתאים להם להיות בקשר עכשיו.
וזה מה שאני לא אוהבת בהם. הם מנצלים אותך לצרכים שלהם, ואחר כך זורקים. במקום להיות בני אדם ולהגיד את האמת. כפי שהיא.
" לא אכפת לי שתהיה לך מילת ביטחון, את לא תשתמשי בה, בכול מקרה".
לפעמים נדמה לי שהגברים פה ( שולטים -נשלטים וכול שאר השמחה) מסתכלים על אהבה, ועל מה שנגזר ממנה- אכפתיות, דאגה, חום, קרבה- ממש כמו שאתיאסטים משקיפים על הדת- זה לא קיים, ולכן אין צורך להתפלל שלוש פעמים ביום, ולענות את הגוף ביום כיפור.
עצוב לי.