המשכיות

אני לא באמת יודעת אם זו אחת הדרכים.. " להחלים".  

הבדסמ תמיד היה קיים אצלי, רק שהיה רדום ולא ממומש. ולכן גם מעולם לא בא לידי ביטוי.  

הייתי אדם מאוד דעתן. והיו לי עוד תכונות שאני לא רוצה לפרט כרגע אבל הן הרכיבו מכלול מהאישיות שלי , אישיות ששמתי בצד בזמן שהייתי עסוקה בלהכיר את ה' צד האחר שלי' האפל, הבדסמי, הכנוע. 

המפגש איתו בגיל 20,  היה כמו סוג של לידה . הסתובב לי הראש, אפשר לומר שאפילו התאהבתי. גיליתי הרבה דברים חדשים , לצערי, לגמרי לבד ועם פרטנרים שבהתחלה מצאתי כאן ולאחר מכן גם במקומות אחרים . אבל הוא תמיד היה חלק מהחיים שלי , אפילו חלק חשוב מאוד.  

כי הוא היה זה שהכניס אותי לבדסמ. 

המשפט הזה, " את רוצה עוד..?" בסוף מה שבדיעבד היה הסשן הראשון שלנו.. 

ברור שרציתי עוד. רציתי וגם עשיתי. 

ושילמתי מחיר כי הפכתי להיות אדם אחר. 

אגב, יש מי שמאשים את הבדסמ בזה- אני חושבת שבדסמ זה סטייה מינית ואין לה קשר לאדם שאתה. 

אני חושבת שדווקא הרגשות שלי ואולי גם חוסר היכולת שלי לראות את המציאות כפי שהיא בגלל חוסר הניסיון שהיה לי הביאו אותי ל' נפילות' שלי.  

כי כשהכרתי אותו תמיד הייתי בבחינה מתמדת של מי שאני ואיך אני יכולה להתאים את עצמי אליו. לדוגמא- העובדה שאני מונוגמית באופי שלי וזה שהוא לא. לקבל את הגבר שאת אוהבת ורוצה כשאת יודעת שאת לא היחידה שלו. עם הזמן גם הבנתי שזו המציאות בקהילת הבדסמ כי כולם מעורבבים עם כולם וכולם מכירים את כולם.  אבל כמה שהתערבבתי וניסיתי וחיפשתי את ' האחד' ולא ממש שינה לי אם הוא שולט או נשלט או מה שזה לא יהיה שהסטייה שלו כוללת- באופי שלי נשארתי מונוגמית ולמעשה מאוהבת. ומתוסכלת כי לא הצלחתי לספק את הצרכים שלי כמו שבאמת רציתי. ההתנהלות הזו שכול הזמן הגברים שבקהילה ואלו שחיים את חיי הלילה שלה , בעיקר, תמיד צריכים משהו חדש כדי שיהיה להם ריגוש זה תמיד מסב נזק לצד השני כי זה מהווה פגיעה במי שאת.. כאילו אני לא מספיק טובה. 

תמיד חשבתי עליו , תמיד התעניינתי בו ולא משנה כמה חרא אכלתי תמיד סלחתי. ובדיעבד הקשר הזה עשה לי רק רע, אבל לא בגלל הבדסמ שבו . 

אלא משום שחייתי בביטול עצמי . 

שמחה שהבנתי את זה , ושמחה עוד יותר על זה שזה גם מתחיל להיעלם :-)