לפני 5 שנים. 27 בדצמבר 2018 בשעה 10:56
היא חיכתה לי שאגיע לדירה,
מכורבלת לה מול הטלוויזיה, מחייכת לי והעיניים עוד שקועות במסך, ״לך תביא משהו לאכול״ פוקדת, בטון רך ונעים,
ואני שלא רגיל לקבל פקודות, צוחק לה, בפנים.
מתקרב ומחבק, היא תופסת לי את היד ומסובבת אותה עד שאני צועק שכואב,
״אמרתי לך תביא משהו לאכול״ ממשיכה באותו הטון הנעים, חייכתי והשבתי ״הולך עכשיו...״ יצאתי.
כשחזרתי ישבנו לאכול.
כשסיימנו היא קמה וחיכתה שאקום, היא צעירה ממני ב7 שנים, גבוהה ממני בראש וחזקה הרבה יותר.
קמתי והרמתי אליה את מבטי, מבלי לחשוב ולחכות היא פשוט הצמידה אותי לקיר, אוחזת בישבני ומנשקת אותי, כמעט מרימה באוויר.
התחלתי להתנגד, זה לא הפריע לה להמשיך, היא ממשיכה לשחק בי כאילו הייתי חפץ שלה, ברשותה.
מנסה להשתחרר מאחיזתה והיא רק תופסת חזק יותר, מצמידה את ידיי לגבי ואני כמעט נופל אם היא לא היתה מחזיקה אותי, לא מתרגשת מהניסיון שלי להשתחרר.
נדנדה תלויה מהקיר, ליד המיטה. גוררת אותי אליה ודוחפת אותי קלות כך שאני מתיישב והיא כורכת את חבלי הנדנדה סביב צווארי ותומכת בגבי, רגליי באוויר וכולי ברשותה, נכנע לגחמותיה, זורם עם התנועה.
היא התחילה להתחמם והעיפה אותי על המיטה, רכנה מעלי וריתקה את ידיי אל מעל ראשי, והתחילה לגעת בכל גופי, ביד אחת תופסת את ידיי וביד השניה מלטפת את החזה, יורדת בקו עדין וארוך למפשעה ותופסת לי את הזין בכוח, בהפתעה.
המבט מצטלב ונדמה כאילו היא חודרת אלי עם עיניה, מסתכלת מלמעלה עם קצה חיוך מתנשא,
היא אנסה אותי באותו היום, ואהבתי את זה.
מעטות הנשים שמשתמשות בכפייה,
ועוד יותר מעטות אלו שמסוגלות לכך.
