|
|
|
אני לא הגבר הראשון שעבר אילוף על ידי בת הזוג שלו.
ולא האחרון
ובכל זאת, ציון דרך משמעותי, החל ביחסים שלנו
יש בי קעקוע חדש על האצבע שלי. קטן מאוד, לא בולט.
שמתאר את מה שמה שרותם קראה לו העמקת האילוף שלי
אז כן, עלינו/ עליתי בדרגה
לפעמים זה כל כך כואב לראות את רותם
נהנית עם מישהו אחר
שהרגלים שלה רועדות שהזין שלו יוצא ממנה
והיא משתוקקת אליו
שיכנס שוב
בשלב כולשהו רותמי "ניסתה עלי משהו" שכל כך גירה אותנו, (טוב, במיוחד אותה)
שזה הלך והתפתח.
אז אספר את מה שהיה לנו בהתחלה
--
כמו שכתבתי רותם מאמינה שגבר צריך בשלב כולשהו בשבוע לזיין, אבל ממש לזיין.
(מה שנכון נכון)
אבל בכל זאת סאב...
אז אחרי כמה ימים שלא גמרתי והייתי מגורה, רותמי המתוקה הזאת לחשה לי שהיום יום הזיון שלי
ואז אחרי שהייתי בלי בגדים, מתרגש ומגורה לזיון
היא אזקה את הידיים שלי מאחור (לא משהו שהיה לא רגיל בינינו)
ואז התפשטה ונתנה לי לזיין אותה
--
אבל.. זה נראה פשוט שלא לכוון עם הידיים את הזין, את אותו כיוון עדין,
ולמרות שהיא הייתה רטובה, לא יכולתי להכנס עד שיא לא נגעה בו וכיוונה אותו
והתגלגלה מצחוק
והזיון,
בכל פעם כשזיינתי קצת חזק מידי, והזין יצא (בדיעבד התברר שרותם זזה במקצת)
הייתי מתוסכל, לגלות שאני מזיין את האוויר בלי יכולת לעשות כלום בלעדיה
בסוף רגע לפני הגמירה, היא יצאה מה שגרם לי לשפוך על הרגל שלה ועל המזרון
מה שהרס קצת את הגמירה
אבל היא ממש נהנתה מהכל :)
מי שעקב אחרי הבלוג של רותם או מכיר אותנו יודע עד כמה אני אוהב אותה ומתגרה ממנה.
וכן, היא גם נותנת לי לזיין אותה, אפילו שאני סאב. כמעט תמיד יש טוויסט
אחד הדברים שאהבה לעשות (היום טיפה פחות) זה לתת לי לזיין אותה, ולהורות לי לגמור קצת בפנים והרבה בחוץ.
ואז, אחרי שגמרתי (וזה קשה במיוחד כי הגירוי משתנה)
ללקק אותה, את הזרע שלי
עד שהיא גומרת.
הייתה תקופה שרק ככה היא אהבה לגמור אתי
זה היה משפיל, ומגרה
אבל מאוד רותמי
צריך לזכור שעם רותם תמיד יש טוויסט
גם אם זה "זיון פשוט"
תמיד,
אבל תמיד יהיה בו עוד משהו שיהפוך אותו לוואו
בגלל זה כולם מתים עליה :)
אנשים חושבים שזה שאני במערכת יחסים עם רותם זה אומר שאני לא מזיין אותה או "לא גבר"
אז זה אולי במערכות יחסים אחרות. כאשר נימצאים בזוגיות, לפחות בזוגיות שלנו, אז ברור שאני גם מזיין אותה
היא אוהבת את זה, ונהנית מזה (וגם אני כמובן).
זה נכון שהזיון הוא הרבה פעמים עם תנאים, ועם מגבלות, ועם עוד כל מיני משחקים (מגניבים),
אבל כן, אני גם מזיין את רותם, ולעתים אפילו בדוגי...
הערום בבית, או יותר נכון הערום שלי בבית, עבר כמה וכמה גילגולים.
זה מאוד היה תלוי באיך שרותם הרגישה בתקופה מסוימת.
--
היום, זה איכשהו יותר גמיש. קודם כל זה מאוד שונה אם אני איתה או בלעדיה. אם יש חברים קשורים (לקטע) או לא.
אולי אחרי שהלכנו לקצוות, מצאנו את הדרך המתאימה.
--
אם אין הנחיות מיוחדות של רותם, אני פשוט עם בגדים, ורגיל בבית.
כשהיא נכנסת הביתה, או יש לה שני סימונים, שאומרים לי להתפשט מהחלק התחתון שלי (מכנסים ותחתונים), זה או נשיקה במקום מסויים מצידה, או הרמה של הזרת שלה (מה שמבטיח שאני אהיה מאוד עירני אליה - שזה עוד יותר מחרמן אותה ).
-
לפעמים כבר כשהיא בדרך הביתה, היא רוצה שאהיה בערום, ושיעמוד לי. ופה אולי הנושא השני שאני רוצה לכתוב.
אני יודע שכאשר היא רואה את הזיקפה שלי, את הזין שלי, היא גאה.
היא משוויצה בתוכה (או עם אחרות/ים).
זה כיף לה שאני נראה כמו שאני נראה, כאילו (או לא כאילו) שזה אומר משהו עליה.
-
איך שהדברים לא יזרמו, ברגע שהיא מחורמנת/ מגורה, זה מייד משפיע עלי, בלי שאדע אפילו למה.
וזה סיפור בפני עצמו.
אחד הדברים הקשים, שהפתיעו אותי במידה מסוימת בקשר, זה הבקשה של רותם שאחליף את שם המשפחה לשם המשפחה שלה.
וזה לא בגלל ששם המשפחה שלה הוא תימני.
אני לא מחשיב את עצמי שוביניסט, ויכולתי לחיות היטב עם שני שמות המשפחה (שלה ושלי), אבל היא התעקשה שזה יהיה שלה, ושלה בלבד.
באופן מוזר, זה היה עוד שלב של השפלה, או יותר נכון של הנצחת היחסים שלנו.
זה משהו אחד של מה שקורה בינינו, או בין האנשים שקשורים לסצנה, או לחיים שלנו, לבין משהו כל כך פומבי וחיצוני.
זה גם להסביר למשפחה, לתרץ תירוצים
זה גם להגיד, באופן לא מילולי שהיא עליונה, וכך גם שם המשפחה שלה,
אני יודע שנשים בעבר ובהווה מאבדות את שמות המשפחה שלהם, ולעתים גם את השם שלהן (גברת כהן), ואיכשהו מישם מה זה סביר (כמובן שלא אבל מקובל)
והנה, אני שצריך לקבל את זה.
אז זה היה במשרד הפנים, וברישום שלי
ופתאום זה על הדלת שלנו : "משפחת..."
זה אולי נשמע שולי, אבל זה הרבה
--
לפעמים אני נוכח במצבים שבהם רותם היא סאבית או "מנוצלת" על ידי מישהו אחר
לרוב זה אותו אחד כמובן (מי שקרא בזמנו את הבלוג שלה יודע - ולא אוסיף פרטים כדי שכלובי לא ימחוק לי את הבלוג).
כשאני רואה את הסימנים עליה זה לא תמיד פשוט לי.
לעתים מגרה אותי כמו אני לא יודע מה, ולפעמים בא לי לבכות מהדמעות שלה - במיוחד אם הייתי נוכח
ולפעמים אני רק מלקק לה את הדמעות, וכל כך רך איתה, שזה נגמר במין רך שהיא גומרת שוב
את זה אני (לפעמים) הכי אוהב
לרותם יש פילוסופיית חיים "עסקית" משוכללת
אחד הרעיונות העיקרים שלה זה שכולם צריכים לצאת מרוצים ומסופקים - בסופו של דבר
(יש דגש על בסופו של דבר)
כל אחד צריך לדעת מה הוא מבקש, ובהמשך גם לקבל את זה (אם כי לא מייד)
-
יש לרעיון הזה הרבה יישומים ומשמעויות
אבל אחד מהם, זה שגם אני מקבל את מה שאני משתוקק אליו, בסופו של דבר
