הייתי

מהססת ואמיצה, אני בסוף מוציאה את "אני רוצה אותך", כשהוא שואל אותי מה אני רוצה.

ואחרי שהתכניות לא יוצאות לפועל, ואני כותבת לו שמה שצריך לקרות קורה ומה שלא-לא, אני מרגישה שהרווחתי.

הרווחתי משהו עם עצמי.

וכשאני חוזרת הביתה מהדייט-הקבוע-של-מוצ"ש, אני כמעט פונה ימינה ברמזור.

אבל לא.

פעולות פשוטות מעבירות את יומי.

מנמנמת כשבא לי. ובא לי.

מבשלת להמשך השבוע. טעים לי.

מרפרפת בעיתוני השבת.

הולכת את שבעת הקילומטרים שלי עם חיוך לפני, תוך כדי וגם אחרי.

מבקרת חברה.

מוזמנת לארוחת צהריים משפחתית.

עושה קניות בסופר-של-שבת (בחיפה, בחיפה זה כה נדיר).

מנמנמת.

מחכה.

מחכה שיפול עלי דבר מה.

תכננתי אחרת את הלילה הזה.

אהבתי לישון נושמת קרוב, ומשלא כך לא מצליחה להרדם הלילה. 

מזמן לא התנשפו לי באוזן בטלפון באמצע הלילה.

אז נכון, עדיין לא אמצע. אבל את הקולות ששמעתי אני אוהבת.

כן, אני אוהבת להיות טרף אקטיבי. אני אוהבת שמריחים אותי.

אני רוצה לבחור את מי לקרוא ואל מי להתקשר, למי להגיד מה ואיפה לבקש את מה שאני זקוקה לו.

אני רוצה להשמיע. להשמע. להתקרב. להרגיש שמצמידים לי את הראש. שמניחים יד על הצוואר. שמנחיתים כף יד על פלח ישבן לבן. שמרפרפים על שדיים.

כאלו. ככה. כזה. 

צהרי שבת. הזמן החביב עלי.

אני במיטה מחפשת את סרטון הפורנו שיתאים.

במקביל מציצה כאן. מזמן לא כתבתי ולא חיפשתי.

מישהו מהעבר הרחוק אמר לי שאני עדיין מחפשת את עצמי.

מצאתי חלקים שלא ידעתי שקיימים. נהניתי מהגילוי. התענגתי על התחושות החדשות.

וכן, אני מחפשת. אולי זה מה שהכי מגדיר אותי. החיפוש המתמיד. אחרי עצמי.

גיליתי שיותר כיף למצוא מאשר לחפש.

נשאר לי להתעמק. ביכולות שלי להשאר במקום.

לילה לא שקט.

מנסה לעשות סדר ולדעת מה נכון עבורי.

כמה קל להקשיב לגוף. הוא לא מתבלבל. 

פוגשת ג'וק במקלחת. צובעת שיער בצבע שלא אליו התכוונתי.

קמה עם כאב ראש. מוצאת פרעושים בבית. מזמינה ריסוס. חוזרת לעבודה. 

רבה עם המחשב. עושה קניות לתחילת שנת הלימודים. חוזרת הביתה. 

מתקלחת. קפה קר. מנוחה. מחליפה לק ורוד בלק אדום.

מקשיבה בשקט לעצמי. רוצה להרגיש שוב שמחה וקלילה. 

עוד הופעה של שלמה ארצי. זה פתולוגי, אני יודעת.

כזו אני. כשנעים לי ומשמח אותי אני רוצה עוד ועוד. מאותו הדבר בדיוק. 

מסיימת את סוף השבוע עם לא מעט התרחשויות, שייצרו מחסור קל בשעות שינה וחשק עז לשים את הראש שלי בתוך החזה שלו, להריח הכי מקרוב, להרגיש נאספת. 

עוד הופעה של שלמה ארצי. זה פתולוגי, אני יודעת.

כזו אני. כשנעים לי ומשמח אותי אני רוצה עוד ועוד. מאותו הדבר בדיוק. 

מסיימת את סוף השבוע עם לא מעט התרחשויות, שייצרו מחסור קל בשעות שינה וחשק עז לשים את הראש שלי בתוך החזה שלו, להריח הכי מקרוב, להרגיש נאספת. 

לילה שבו סופסוף ישנתי מלא ורצוף והייתי נינוחה ואפילו זכרתי חלום. 

כשהתעוררתי לצידו נזכרתי בפעמים בהן הוא מקרב אותי אליו באמצע הלילה ושמחתי בחלקי. 

התחשק לי להשאר במיטה אחרי שהוא הלך. אז לקחתי לי יום חופש. מופקר שכזה. 

שני קטעי פורנו חדשים וביניהם מנוחה לנימנום והסדרת הנשימה. מתענגת על הקולות. על החופש על השקט ועל הבית והשעות שכולן לרשותי. 

נוסעת לפגוש חברה ולזלול בבראסרי הפלצני. מזכירה לעצמי שלחם עם חמאה מספקים יותר מכל המנות שכבר ניסיתי שם. היא לוחצת ואני מתפתה. כך על בטן מלאה יוצאת לנסיעה פקוקה במיוחד של יום חמישי וברדיו שלמה ארצי. וחרמנות ששוב מפציעה ובעיקר מפתיעה. 

זמן כה רב שלא יצא לי להיות לבדי. אני ועצמי.

ודוקא היום לא בא לי.

בא לי איתו.

ציינתי לעצמי שהתרגלתי, אבל זה-לא-זה.

הרגל נשמע כמו משהו מגונה..

ניסיתי להבין איך לקרוא לזה, והבנתי. שאין טעם לתייג.

יש להנות. מכל מי שהוא נותן לי להיות.

מסופקת עד מאד בעבודה

תלמידה מצטיינת בערבים

ומוסמכת במונוגמיה

אני.