|
|
|
יש פעמים נדירות בהן אני מרגישה. ממש מרגישה. זה מגיע בעוצמות שמציקות לי. שמבלבלות אותי.
יש לפעמים שאני מעזה. להרשות לעצמי. כשזה מרגיש בטוח.
ויש את הפעם הזו. לא לוותר לעצמי, אני לוחשת לי. לא להתקפל. כן להיות. חשבי מהבטן. לא מהראש.
שמחה בהזדמנות שאתה נותן לי לעורר ולהתעורר.
חלפו להן מהר שלוש שעות. ממלאות. לגמרי. נינוחות לא מובנת מאליה בכלל. אחרי זמן כה קצר אני רוצה לתת לו את כל שיבקש. הכל. בשבילו. כי ככה זה איתו. הוא מחזיר כפול. ממלא אותי. מרגיע. מגעגע. מלמד לכאוב. מחייך המון. שמחה בו.
כשהוא שואל אותי היום מאיפה באתי לו, אני מזכירה לו שזה הוא שבא. ואני שנעניתי לבואו.
כשלא חיפשתי מצאתי.
שמחה.
בו.
בוא.
בספונטניות של כמו-אז אני מבטלת הכל ונוסעת אל העיר הגדולה
שיטוט משותף בקניון מוליד סנדלי-כפכפי-עץ בצבע ירוק שאין כמוהו, ושלל תחתונים.
מאוחר יותר, עייפות שמתחלפת בעירנות, כשאני יושבת ומקשיבה לחוויות אצל הנומרולוג.
לחם לא קל עם גבינה לא דלה, על ספה שעוד שניה מתפרקת, עם נעימים ברגליים, והשעה נהיית מאוחרת.
את הנסיעה בחצות על הכביש המהיר אני מעבירה עם נער ליווי שאינו נער אבל מנעים לי את הדרך בטלפון.
אני מופתעת מעצמי.
פעם ראשונה שמסכימה להיות כל כך פשוקה. קשורה.
אני בוחרת לנסות ולתת לו את שצריך. ומקבלת פרחים.
או בעצם להיפך. מקבלת פרחים ונקשרת.
אני יושבת ובוהה בים ביום שישי דקה לפני שהשמש נעלמת ומחייכת לעצמי.
מוקפת באנשים. שונים אחד מהשני. ממלאים אותי. כל אחד בדרכו. כל אחד בזמנו.
כשנרדמתי לפנות בוקר רציתי לא לשכוח את ההבדלים בין איך שהוא הלך לבין איך שהולך האחר.
קמתי הבוקר וזכרתי. והרגשתי שזכיתי. ביכולת לקבל מכל אחד את מה שהוא רוצה ויכול לתת. לי. ובכלל.
כמו זיקית. אני מתאימה אותי.
בבוקר יום רביעי כמעט ריסקתי משקפיים של אחד כשקמתי מהמיטה ובבוקר יום שישי דרכתי בסלון על אטב שהיה אמש על הגוף שלי. בלי כל היסוס אני מזגזגת בין הדמויות. ומאושרת.
בערב שלישי ישיבה על הספה ופגישה עם חברים ובערב חמישי 'גשי לחדר ותחליפי' נעליים-שמלה-מצבטים-אטבים-שוט ועוד בטח דברים שאני לא זוכרת, אבל גם זו וגם ההיא הן אני.
מסע כזה.
ו-תתארו לכם.
שני קעקועים חדשים.
משפטים או חלקיהם, שנחרטים.
צריכה לצרוך יותר מרגעי האושר.
תודה על ערב של עצמאות אמיתית.
מלא מלא ירקות הוא מביא איתו.
וסלט קצוץ קצוץ הוא מכין מהם.
אני אוהבת את איך שהוא מרגיש בבית כאן.
ואת העדכונים וארבעת השעות בהן אנחנו משלימים את ארועי הזמן האחרון.
כשמספרת לו איך נפל עלי מישהו ככה כאילו מהשמיים רק שלשום וכבר היום חיפשתי איתו דירה להשכיר (לשכור), הוא מחייך ומסביר לי שיש כאן סימנים וקולות שאני עושה המעידים על תחילתה של הרפתקאה חדשה.
הוא חבר טוב ואיש נבון ומכיר אותי שנים רבות. כנראה שרציתי לשמוע מבחוץ את מה שאני מרגישה מבפנים.
מרוצה מעצמי, מאני-שלוקחת-אומץ-ויוזמה.
אשן טוב הלילה, על אף המרחק ושמיכת הקיץ הדקה מדי שהחלפתי טרם הזמן.
אם אתה אמיתי. בשבילי אתה המלך. אדם צריך שתהיה לו. כל יום. שתראי אותי עין בעין. אושר אקספרס אתה יודע. נדבר מהלב. נעבור את הגבול. מסע כזה. מסע כזה. מסע כזה.
שיכורות מהופעת צהריים, מלאות בשלוש שעות הופעה ושלוש כוסות קפה קר, אחת מהן עם חברים ותיקים, ובדרך, בדרך שתיים וחצי מילים עם אנשי האיים בתאילנד. חיוך מטופש ולילה טוב.
