הייתי

יש לי כמה חברים אמיתיים.

נכון, היו זמנים בהם בחנתי אותם. רציתי לוודא שגם ללא מין הם באים.

והיו כמה כאלו שנשארו. מבורכים.

והוא בא היום. והייתי עצובה, והוא נתן לי לפטפט ולספר, והקשיב ושאל, וחייך בעיניו הכחולות-כחולות,

וגם כשהתקלחתי ולבשתי שמלמלה לבנה מינימלית, וגם כששכבנו (לא שכבנו-שכבנו, אלא שכבנו-דיברנו) על השטיח בסלון אל מול השקיעה מעל הים,

והציצים שלי ברחו קצת מהשמלה, הוא הבין וידע שהיום הוא על תקן חבר.

אמיתי.

בחשבונאות שלי אני ישר נותנת לו עשרות נקודות זכות ומחכה לרגע שבו אוכל להזדיין איתו, אבל יודעת שהוא לא מתחשבן.

אמיתי.