הייתי

הייתי קצת אושפיזה אמש. אחרי שעות של בית, מיטה ומחשב, כמה כיף לצאת ולהתרועע עם אנשים פנים אל פנים.

אני אוהבת אנשים.

כשהתעוררתי (גם) היום בחמש, ראיתי שפספסתי שיחת טלפון ברבע לחמש.

מאיש שאוהב אותי.

התחפרתי בין הכריות, קיללתי את הפספוס, והכרחתי את עצמי לישון לעוד קצת.

בשמונה וחצי התעוררתי. תחושה חמוצה.

מזל שיש עוד אנשים שאני אוהבת.

וגם טוסט-חלה-עם-חמאה וביצת-עין-הפוכה (כי לפעמים לא בא לי שהצהוב יהיה כל כך חי) ותה.

ואומץ שלי להגיד שאני רוצה שדייט התה יוחלף בדייט קציצות.

אני לומדת להגיד מה בא לי. להרגיש מה בא לי. וגם להגיד. אני מרוצה ממני.